זה מתחיל לפני חמש שנים. הכרנו, הכל היה מושלם. אחרי תקופה עברנו לגור יחד ואז הוא סיפר לי על בעיות נפשיות שיש אצלו במשפחה, אני ידעתי על בעיות שיש אצלנו, הידיעה הזאת גרמה לי לקום וללכת בפעם הראשונה. זה היה קשה וכואב אבל לא יכולתי להישאר.
בהתחלה לא שמרנו על קשר, ואז חידשנו את הקשר כי התגעגענו ואהבנו והנתק בגלל משהו שלא תלוי בנו היה קשה מנשוא.
ואז חזרנו ואז נפרדנו ואז חזרנו ונפרדנו ואז היינו יחד אבל לא ביחד והכאבנו אחד לשניה, ונפרדנו, ואז החלטנו שדי, אם חוזרים הפעם זה לא למשחקים וכנראה אנחנו המזל אחד של השניה ועם זה נתמודד.
אז חזרנו
ואז הוא הציע לי נישואים
ואני אמרתי כן
והייתי מאושרת
אבל לא שלמה
כי זה תמיד ישב לי בראש
שאני לוקחת את האחריות על הילדים שיהיו לנו. שמבחינה גנטית רוב הסיכויים שהנפש שלהם תיהיה עדינה ככ.
ואז כשהוא הבין ששוב זה בראש שלי ואני לא שלמה אחרי שאמרתי שכן, הוא לא בדיוק ידע איך להתמודד.
אז הוא הימר והסתיר ממני, אמר לי שהוא בעבודה והוא לא, והוא עישן הרבה והוא היה צריך יין כדי להירדם , זאת הייתה ההתמודדות שלו עם המצב.
כל אלה נתנו לי חיזוק לזה שהצעד הנכון הוא שוב לקום וללכת.
ואז הלכתי
ומאז עברו שנתיים.
והוא לא באמת יצא לי מהראש.
אני לא ממש יכולה לדמיין אותנו יחד, כי האמון נפגע והכבוד נפגע ועוד ועוד
אבל אני לא באמת יכולה לדמיין מישהו אחר.
לתקופות אני מרגישה שזה מאחוריי ואני הכי מוכנה להמשיך,
ואז אני מכירה מישהו ואני רוצה שהוא יהיה מה שהיה לי איתו.
וזה לא באמת יכול לקרות..
אז מה, בעצם עוד לא פגשתי את הבחור הנכון?
זה שאני מחפשת תמיד סיבות ל למה לשלול ולמה זה לא מתאים, זה כי?!
הכרתי בחורים טובים, אבל לא מספיק טובים בשבילי.
הבעיה היא אצלי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025