ממש לא .
היי לכם.
לפני 3 שנים במסגרת השירות שלי הכרתי מישהו.
הקשר בינינו התחיל דרך העבודה כך שהיה מקצועי.
אבל ממפגש אקראי לאחר,משהו בחומת המקצועיות הקרה בינינו נפל מעט והתחלנו לדבר גם על דברים אחרים והייתה כימיה.
לצערי לקראת סוף השירות שלי גיליתי שהוא כביכול נשוי (חברה טובה ראתה אצלו טבעת על האצבע,מה שאני כנראה פספסתי).
הייתי ממש בהלם כי הוא היה בגילי ובשיחות בינינו זה אף פעם לא עלה,מה שהוא גם יצר את הרושם שהוא מתעניין בי.
וכך לא מתנהג בחור נשוי.
אז חלפו להן 3 שנים והנה אני עדיין חושבת ומדברת עליו,אני מרגישה כאילו הייתי צריכה לשאול אותו בעצמי על עניין הנישואין כי משהו שם לא מסתדר לי.
ואני מרגישה כזו חרטה ותחושת פספוס.
כי אין כבר בחורים כמוהו,שקט בצורה שובת לב שכמעט אפשר להתבלבל ולחשוב שהוא ביישן אבל כשהוא מדבר ..וואו.
אפשר לדבר איתו שעות והוא היה ממש ציני כמוני.
פשוט בחור טוב.
עכשיו חלקכם יגידו שאולי אני פתטית ולמה אני עדיין נתקעת עליו וזה אולי נכון..אבל אתם צריכים להבין שאף פעם לא התאהבתי לפניו ובטח שלא אחריו בבחור אחר.
יש לי אפשרות להשיג אותו ולדבר אבל זה יהיה כנראה מוזר ואולי מיותר אחרי כ"כ הרבה זמן.
אבל אני מרגישה שאני חייבת את זה.
מצד שני אני יכולה פשוט (לנסות) להדחיק את הרגשות והזכרונות האלה ולמות לאט מבפנים.
מה לעשות?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025