מרגיש מבולבל ובדכאון שאני לא תמיד מודע אליו, מה לעשות כדי לצאת מזה?

היי, אני בן 26 מאיזור הדרום (עיר גדולה) .

השתחררתי בגיל 22 אחרי שירות צבאי כיפי ומלא טוב (לא לוחם) ומאז אמרתי לעצמי שאגשים את כל החלומות שלי , הקטנים בעיקר ולאט לאט גם הגדולים.

בין היתר גרתי בקיבוץ כמעט שנה , עברתי לשם איך שהשתחררתי . עבדתי בחקלאות , קצת התנדבות -
ושם הייתה לי בת זוג לתקופה של כמעט שנה שממש הפכה אותי לפרנואיד ודכאוני וחרדתי , בכלל הרבה משקל ירד לי בתקופה הזו וחיוניות וגם השמחה ממש נשפכה ממני לאנשהו, ולא הייתי נראה טוב ולא מרגיש טוב .

בהמשך הייתי 4 חודשים בישיבה בירושלים , מקום מדהים - "מכון מאיר" והסקתי שאורח החיים לא מתאים לי כמה שהיהדות מעניינת , וכך חזרתי לבאר שבע להוריי , אנחנו גרים בשכונה שהיא במצב לא משהו וזה מעיק עליי . בשנת 2015 עברתי לרחובות ושם הכנסתי את עצמי להמון התמכרויות ובילויים והימורים ויציאות , ובכלל כל השנה הזו שם (עד מאי 2017 האחרון) הכניסה אותי להמון תובנות על אנשים , על חברים ועל מי לסמוך , וגם כמה אני לא חי איך שאני רוצה .

היום אני אצל ההורים , עם מינוסים וחובות בגובה 70,000 שקלים , אין לי כסף בכלל , אני ישן המון או שלא נרדם , סקס אין לי כמעט ובכלל מאז הפרידה ב 2014 עוד , אין ביטחון , הכל התערבב ואני עובד ממש קצת כל חודש על סכום 2500 בערך והרוב הולך לתשלום חובות ולכל מה שאני מכור כמו סיגריות ועוד (ממש בקטנה) .

אני מרגיש שאני בדיכאון גם אם לא תמיד אני מודע אליו , שיש לי איזשהו משהו שחור מרוב שנפגעתי מדברים , אני לא יודע מה לעשות ויש לי המון רעיונות , הם באים , הולכים ונעלמים ולא באמת מחוברים לרצון אמיתי שיש לי . אין לי כח . אני עצוב ולא בוכה , שמחה זו מילה ששייכת להסטוריה בשבילי כי אני צוחק אבל לא בא לי לצחוק . אף אחת לא רוצה אותי כבר שנים או שאני לא רוצה , אני עייף ממש ויש לי המון מה לעשות ובעצם אני לא יודע מה לעשות , הכל לחץ אחד ענק.


כל מי שרוצה להגיד : אל תדאג יהיה בסדר אתה עוד צעיר ; תנסה לעשות כל מיני דברים ותמצא כיוון ; תלך ליעוץ פסיכיאטרי - שטויות גועל נפש רק עושה נזק מוחי כי לקחתי כדורים 5 חודשים ; יעוץ פסיכולוגי או עזרה מקצועית - אין לי 10 שקלים אפילו אז זה רק ידרוך עליי הצעות כאלה שאני לא יכול בכלל לעשות אותן.

פשוט לא , אני לא ילד קטן ואני לא רוצה לשמוע דברים בנאליים או שלא אמיתיים.