כבר הרבה זמן שאני מרגישה מאוד לבד וזה ממש מכניס אותי לדיכאון. כשהייתי בכיתה ו היו לי חברות והרגשתי ממש טוב בכיתה וכשעברתי לכיתה ז אולי בגלל הלחץ והפחד מלהכיר ילדים חדשים אז קצת נראתי סגורה אבל בכל זאת ניסיתי להתחבר לילדות ולנסות לשבת וליצור איתן שיחות אבל זה בכלל לא עבד, גם מצידי שהרגשתי שאני לא מתאימה להיות חברה שלהן בגלל נושאי השיחות וגם הן התעלמו ממני אז הרגשתי שאני לא חייבת לרדוף אחריהן אם הן לא רוצות גם להיפתח אליי ופשוט הייתי יושבת לי לבד בהפסקות וניהייתי מאוד עצובה והפרצוף ניהיה עצוב בטבעי שלו. אחר כך בכיתה ח׳ הכרתי ילדה מהשיכבה ממש חמודה והתחברנו והיינו חברות במשך שנה והיה לי ממש כיף ובכיתה ט היא עברה אליי לכיתה כדי שניהיה ביחד ופתאום היא התחברה אל הבנות האלה מהכיתה ושכחה ממני לגמרי בפחות משבוע וזה עוד יותר הכניס אותי לדיכאון. אבל אני מודה שלדעתי כל הבדידות הזאת זה בגלל שאני מאוד סגורה והפרצוף עצוב אבל מה אני לא עושה אני כל הזמן מנסה להיכנס בחיוך לכיתה והיו פעמים שחייכתי המון אבל אחרי כמה זמן זה פשוט מתפוגג ומאוד קשה לי להסתיר את הרגשות שלי ואני יודעת שאני יכולה להיות הכי זורמת בעולם והכי כיפית וחייכנית כי הייתי כזאת ואני עדיין כזאת פשוט עם אנשים שהם לא מהבית ספר בכללי. אבל דבר גרר דבר מכיתה ז שהתבודדתי וזה גרר לדיכאון ולעצב וזה פשוט דפק אותי אני לא מצליחה לצאת מזה והלכתי לפסיכולוג ומה לא עשיתי אבל אני יודעת שזה לא יהיה ככה לכל החיים כי יש הרבה חברות בחיים ואני יודעת שאני יכיר עוד מלא אנשים מכל הסוגים אבל אני לא רוצה לבזבז את השנים האחרונות שלי בתיכון בדיכאון ועצבות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות