כבר לא יודע מה לעשות, מאוד קנאי לחברה שלי, איך להשתחרר מזה ולהציל את הקשר?

שלום לכולם,
אני בן 19 חייל בבסיס ליד הבית יומיות
יש לי חברה כבר כ4 שנים
של שנים הכי כיפיים שהיו לי בחיים באמת
השנים האלה עברו לי איתה כל כך באושר בלי ריבים ודאגות בלי כלום, כל יום ביינו ביחד ובחיים לא נמאס לנו באמת הכל הכל היה מושלם עד ש...
צהל לקח את שנינו, אני אתחיל שאני מהתחלה רציתי להיות כל יום בבית כי באמת זה הבית זה המקום הכי טוב בשבילי מבחינת הכל כולל הכל
והחברה שלי לעומתי רצתה להיות בבסיס סגור בגדוד
משקית תש עם המון במון חיילים בנים.
אני כן אציין שאני בחור קנאי
וסומך עליה ב97%, ולא %100עליה מסיבות כאלה ואחרות (אני יודע שזאת גם בעיה)
כשהיא שמה ואני בבית ואנחנו נפגשים רק כל שישי
באמת זה כואב לי, אני כל יום קם עם מועקה על הלב
ועם חסרון ענקי ומורגש ביום יום שלי שזה כבר התחיל להיות לי בלתי נסבל, אני מרגיש ממש חולה ודיכאון
אני ממש לא ממש לא הראתי את זה, להפך אני הראתי לה קול ושהכל סבבה עד לפניי שבוע שבו
כבר מרוב שאכלתי סרטים שהיא לא עונה לי כמו פעם ומדברת איתי בווצאפ כמו פעם בתדירות הזאת וכבר אני לא יודע מה היא עוברת כל יום ועם מי היא מדברת ומה קורה שמה בדיוק
סוג של החלטתי לענות לה גם אחריי הרבה זמן לכל הודעה וגם להיות אדיש אליה יותר
וכל בוקר אני חייב לציין שאני קם עם מועקה בלתי נסבלת
עכשיו אני מצד אחד כן יודע שהיא רצתה את הבסיס סגור הזה ואני רוצה באמת הכי טוב בשבילה
ובהתחלה כשהיא התייעצה איתי מה לעשות ללכת לסגור או פתוח אמרתי לה סגור למרות שלא רציתי, כי באמת אני העדפתי לוותר על הרצונות שלי בשביל שיהיה לה את הכי טוב, עכשיו ברגע זה אני באמת לא יודע כמה זה היה שווה את זה עם כל הכאב ובחסרון שיש לי בקשר הזה, אני כל הזמן רק מנסה לדמיין שאני נמצא עם מישהי שאיתי באמת כל יום ועוברת איתי את החיים ושתמלא לי את החסרון שיש לי בקשר עכשיו
אני באמת באמת אוהב אותה הכי שיש בעולם יותר מכל דבר אחר
אבל המצב הנפשי שלי הולך ומתדרדר מיום ליום
עם מחשבות שכל החיילים החרמנים בגדוד מדברים איתה ומנסים להתחיל איתה ואני בכלל לא יודע כלום והיא לא תספר לי אם מישהו יפלרטט איתה
ואני באמת לא יודע מה לעשות וחייב עצה או משהו שיכוון אותי לפניי שהכל התרסק לי בפנים