האהבה שלי לחבר שלי נמחקה, רוצה להיפרד אבל לא מסוגלת, מה לעשות?

אני בת 17 וחצי וחבר שלי בן 20. אנחנו ביחד כבר שנתיים וחצי (מתחילת כיתה י שלי ויב שלו) ובמשך שנתיים הייתה לנו את הזוגיות הכי מדהימה בעולם.
עכשיו הוא לוחם בצבא כבר כמעט שנתיים, חוזר פעם בשלושה שבועות. עד לפני בערך 4 חודשים, היינו מדברים המון בטלפון, אבל הוא התחיל קו במוצב בלי קליטה בכלל, ואנחנו מדברים רק פעם בשבוע וכשהוא חוזר.
לי לעולם לא היו יותר מידי חברים, ובשנים האחרונות בערך מאז כיתה י המצב החברתי שלי התחיל להשתפר בזכות תנועת נוער...
בשנה האחרונה המצב החברתי שלי פרח והיום יש לי 3 חברים מאוד מאוד קרובים, יש לי מעגל חברים רחוק יותר שגדל והתפתח ותמיד יש מאחוריי אנשים שאוהבים אותי ותומכים בי ונמצאים פה בשבילי, מה שמעולם לא היה לי...
מאז שחבר שלי התחיל את הקו האחרון בלי הקליטה, קרו הרבה דברים טובים מאוד בחיים שלי, והתחיל להימאס לי ממנו מאוד. פתאום הבנתי שהרבה יותר כיף לי לדבר עם החברים שלי מאשר איתו, הרבה יותר כיף לי להיות איתם מאשר איתו, או לעבוד על מה שאני צריכה מאשר להתרכז בו. ושהוא מצד אחד מאוד מפרגן בפומבי בדברים הטובים שקורים לי, אבל בפאן האישי הוא רק חוזר למה שהוא עושה ולהראות כמה הוא טוב וכמה דברים הוא עושה, ובכלל לא מקשיב ומפרגן ותומך בי. ובכללי, יש עוד כלכך הרבה דברים שהתחלתי לשים לב אליהם.
מאז המון דברים שהיו מעצבנים אותי גם בעבר התחילו לעלות, ולא רק שאני מתעצבנת מהם אני פשוט לא מסוגלת לסבול אותם. כל דבר הכי קטן מפריע לי, התחלתי לראות פגמים באופי שלו, בחיצוניות שלו, בצורת התנהגות שלו, בהכל- והם עולים על הדברים הטובים.
אני ממש מרגישה שאני כבר לא מאוהבת בו, אין לי שום מניע להגיד לו שאני אוהבת אותו או לכתוב לו לילה טוב בכל ערב כמו שתמיד היינו עושים, אין לי בעיה לא לענות לו לאיזה הודעה ולדחות את זה למאוחר יותר ועוד...
והכי גרוע, שהוא מאוד אוהב אותי, ואני מרגישה כלכך רע עם עצמי שהוא נותן ומנסה הכל עבורי ואני לא מחזירה לו כלום מזה חזרה, כאילו אני מנצלת אותו כדי להרגיש נאהבת...
אני מרגישה שאני רוצה לסיים את הקשר הזה, אבל אני לא מסוגלת. אני לא מצליחה לראות את עצמי בלעדיו (בכל זאת, כל ההתבגרות המשמעותית שלי להיות מי שאני היום הייתה בליווי שלו), אני לא מצליחה לראות את עצמי מנתקת קשר מהמשפחה שלו שמאוד התחברתי אליה, מאחותו שאני והיא נהינו חברות מאוד טובות, מהחברים שלו שנהיו חברים שלי לכל דבר, ושוב ממנו, אני לא יכולה לראות את עצמי בלעדיו...
אני כבר כמה חודשים בסערות קשות בתוך עצמי ואני מרגישה אבודה לחלוטין. אני לא מסוגלת להיפרד, לא מסוגלת. אבל אני גם לא מסוגלת להיות איתו.
אני יודעת שאם ניפרד לא נוכל לשמור על קשר כידידים, הרבה דברים יפתחו ויתפוצצו על כל התקופה האחרונה והוא ייפגע ממני מאוד... ואני גם לא רוצה לפגוע בו...
הוא היה הבן אדם הכי יקר לי בשנתיים וחצי האחרונות, אני פוחדת מכל צעד שיהיה בהמשך לא משנה לאיזה כיוון... אני לא יודעת מה לעשות!