כן
היינו חברים במשך שנתיים. הוא היה האהבה של החיים שלי. אהבתי אותו אהבת נפש. מעולם לא אהבתי בן אדם ככה. הוא תמיד היה אהוב על כולם. מדריך למופת, תלמיד מצטיין, תמיד עם חיוך על הפנים. החיים שלי השתנו כל כך מהרגע שהוא נכנס אליהם. הוא היה לוקח אותי לסרטים, קונה לי ספרים. לא הייתי צריך בכלל לדבר, הוא פשוט הבין אותי. הוא לא אהב לדבר. נהגנו לשכב יחד על הדשא בפארק ולא להגיד כלום. פשוט לשכב ולשתוק. לפני מספר חודשים הרופאים גילו שהוא חולה בסרטן. לפני מספר ימים הסרטן ניצח וחבר שלי נפטר. אני לא מצליח לעכל את זה אפילו. אני פשוט לא יכול. זה לא הגיוני. אני מתקשר לנייד שלו ושומע את המשיבון, רק כדי לשמוע את הקול שלו שוב. אני לא יודע מה אעשה בלעדיו. הוא היה האבן שלי, אני צריך אותו. רק לשמוע אותו עוד פעם אחת, רק עוד נשיקה ממנו.
בבית הספר רוצים לארגן טקס לזכרו עם נרות והכל. אנשים מצפים שאבוא, אבל אני לא יודע אם אני מסוגל. לא רוצה לראות את הפרצופים המרחמים של כולם. לא רוצה להיות זה שהחבר שלו מת. מבחינתי הוא לא מת. מצד שני, אני מרגיש מחוייבות לבוא, בשבילו. לכבד אותו ואת הזיכרון שהותיר אחרי לכתו.
אני לא יודע מה לעשות כבר. אני מבולבל, מתוסכל ואני לא יודע אם אוכל להתמודד עם זה. אני רוצה לזכור אותו בדרך שלי. כפי שהכרתי אותו.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025