אבא שלי לא מאמין בהפרעות קשב וריכוז למרות שאני ואחיי מאובחנים ולא מוכן לעזור לי עם טיפול תרופתי, מה לעשות?

כשהייתי בת 12-13 האח הקטן שלי אובחן עם הפרעת קשב וריכוז. לפני זה לא ידעתי שהדבר הזה קיים, ובגלל שתמיד הצלחתי בלימודים והכל היה לי קל לא הייתי לי סיבה לחקור את זה.
ואז בכיתה ח בערך התחיל להיות לי קשה, החומר התחיל לאתגר אותי והכמויות הציפו אותי.
בהתחלה ההורים שלי לא היו מוכנים לשקול אבחון, כי זה יקר וכי הם לא האמינו שיכול להיות שזו הבעיה, כי תמיד הייתי מצטיינת ואח שלי מההתחלה היה עם קשיים. אבל תמיד היו לי תסמינים אחרים.
במשך שנה וחצי התווכחתי עם ההורים שלי ובעיקר לחצתי על אמא שלי עד שהיא הסכימה לקחת אותי.
כמובן שמצאו אצלי שתי סוגי הפרעות קשב וריכוז, ולפי מה שהפסיכולוגית אמרה פשוט כיסיתי את זה עם אינטילגנציה גבוהה (אני לא מנסה להשוויץ, זה גם ככה אנונימי.. פשוט להסביר את הסיטואציה)
כמובן שניסיתי לקחת כדורים, בסוף התקבעתי על קונצרטה עד סוף התיכון. לקחתי את זה לפעמים כן לפעמים לא כי תופעות הלוואי היו קשות מידי.
בצבא לא נשארו לי כדורים ונאלצתי לעבור את השירות בלי כי לא הצלחתי לראות נוירולוג (במשך כל השנתיים היה תור אחד וגם הוא היה בקצה השני של הארץ, בשבילי 9 שעות נסיעה בתחבצ)
עכשיו כשהשתחררתי אני רוצה לחזור שוב לתרופות כי אני מרגישה חסרת כיוון והבלבול והפיזור שלי גורם לי להרגיש רע. התחלתי שתי עבודות חדשות ואני לא מצליחה להתרכז, אני סובלת נורא.

שמעתי שיש תרופה בשם אדרל שאפשר לקנות רק בארהב, ואני רוצה לנסות להוציא מרשם כדי שאוכל לקנות אותה, הבעיה היא שהדרך היחידה בשבילי להביא אותה לארץ (חייב מישהו שיקנה את התרופה במקום, אי אפשר להזמין אותה) זה אם אבא שלי שטס הרבה לחול יסכים לקנות אותה.

הבעיה היא שאבא שלי בריא בהגזמה והוא לא מאמין לא בתרופות ולא בהפרעות קשב וריכוז. הוא חושב שלא הגיוני שיש לו שלושה ילדים עם הפרעה כזאת, ואמא למרות שלא אובחנה חושבת שגם לה יש.
ומעבר לזה, הוא אוכל תזונה פליאוליתית, מתאמן כמעט כל יום ומאמין שהתרופות האלו שוות ערך לסמים.

אני לא יודעת מה לעשות, נמאס לי שהוא לא מאמין לי ונמאס לי שהוא מזלזל בהכל. איך לשכנע אותו? אני באמת מיואשת. התרופות החארות עשו לי יותר מידי תופעות לוואי בשביל שיהיה סביר שאקח אותן כשאני לא עושה שום דבר שמצריך ריכוז, והבנתי שזה סוג אחר לגמרי של תרופה.
ובכל מקרה אני מבואסת כי נמאס לי להסביר לו שזה בעיה כימית והורמונלית במוח וזה לא משהו שייפתר מזה שאני 'יתרכז יותר'