מה הסיכויים שאוכל להצליח בחיים עם נקודת פתיחה כמו שלי?

שלום לכולם
אני לא נוטה לשתף אחרים בחיי הפרטיים
אבל זו מעין פריקה עבורי.
אז. כיום אני בת 21, מאוד בוגרת לגילי בגלל מה שחוויתי אפרט בהמשך וכיום עוסקת בתחום המשפטים
בגיל צעיר מאוד ההורים התגרשו, דבר שמאוד השפיע עליי, הייתי אמנם ילדה אבל חוויתי את זה קשה, ותמיד היה בי את הרצון שהם יחזרו אני זוכרת
ובמהלך השנים שהתבגרתי הגעתי להבנה שזה לא יקרה, זו המציאות וצריך להשלים איתה
עברו השנים ובזמנו הייתי כמה פעמים בשבוע הולכת לבקר אותו אבל נשארתי אצל האמא
רק בזכותה הגעתי לאן שהגעתי. היא הכל עבורי. חינכה אותי לערכים, תמיד עודדה ותמכה שקשה.
מי הוא בכלל לעומתה? ולא היא לא הטיפה לי ולא החליטה עבורי אם להיות איתו בקשר או לא. מגיל צעיר אני דעתנית. זה הגיע ממני כי אם היה לי טוב אצלו הייתי נשארת ולא בורחת.
בעקבות דברים מסויימים, בגיל 12
הגעתי להחלטה שאני מנתקת כל קשר איתו. ולא משנה מה הסיבות.
לא היה לי קשה, הוא מעולם לא היה שם בשבילי, בין אם מבחינה כלכלית, בין אם מבחינה נפשית. כלום. דבר לא נתן לי, לא עזר לי. אני עובדת מגיל 12 החל מבייביסיטר ועד מלצרות וניקיון. שום דבר לא הגיע בקלות, עשיתי הכל בכוחות עצמי ללא סיוע. התחלתי מ0
מהמקום הכי נמוך שאתם יכולים לדמיין לעצמכם. ואני מדברת איתכם על גיל 12, גיל שבו ילדים בגילי לא מוטרדים מכסף או מבעיות בבית
תמיד הייתי הילדה האווטסיידרית, השונה ה"מוזרה", כן לא הייתי הכי יפה, הייתי למעשה קצת מלאה ושילמתי מחיר כבד. לא היו לי את המותגים הכי שווים או את כל החברים ולא הייתי מקובלת. לא רציתי לרצות אחרים ובכלל לא עניין אותי הדברים האחרים שכולם עושים. אני הייתי אחרת, במה שאחרים בגילי התעסקו אני כבר התעסקתי בדברים יותר רציניים וחשבתי אחרת הייתי פשוטה, ואחרים ראו בזה צורך ללעוג לי על איך שאני נראית, וקיללו אותי אני לא אשכח שהיו מרביצים לי וצוחקים עליי בהתחלה פחדתי להגיב אבל זה הגיע להצקות חוזרות ואז הרבצתי גם
עשו עליי חרם נוראי שעד היום הותיר בי צלקות
ואף אחד לא היה שם כדי לעזור לי, הייתי חוזרת לבית בוכה
עד שבאמת איכשהו אמא שלי גילתה ועשתה לזה סוף...
מבחינתי לא הייתה לי ילדות. כן אמא שלי לא החסירה ממני דבר, אבל התקופה הזו הייתה מבחינתי סבל. יש ילדים כל כך רעים. לא אכפת להם מרגשות של אחרים, הם שופטים מישהו על סמך מראה חיצוני. אז מה אם הייתי מלאה, זה הופך אותי לבן אדם חלש??? מאז היה לי קשה לחזור לבית ספר ולתפקד נורמלי, אבל איכשהו אמרתי לעצמי שאני לא אתן להם את התענוג הזה, אני אסיים יסודי על אפם ועל חמתם. אז בסופו של דבר כן סיימתי יסודי ואז הגיע התיכון. שבו גם כן לא היו לי חברות וחברים, ובזמן הזה במקום ליהנות מהתקופה ולצאת מצאתי את עצמי עובדת ימים ולילות בכדי לעזור לאמא, ולומדת בין לבין לבגרויות שבכלל גם היו לי קשות, לכולם היו מורים פרטיים ורק לי לא.
חסכתי גם לרישיון במקביל והיו הרבה כישלונות אבל המטרה שלי הייתה לסיים. והיו לי הרבה קשיים, ויתרתי על הרבה בשביל להשיג דברים מסויימים.
אז גם את הרישיון במאמץ רב עשיתי בלי סיוע של אף אחד
ואז הגיע שלב הצבא שגם אותו סיימתי ובכלל ההוא לא ידע שהתגייסתי ואז השתחררתי כי הוא כבר לא חלק מהחיים שלי.
למעשה כל חיי אני לעצמי
כשאנשים מדברים איתי על הנושא הזה לא כואב לי וקשה לי לדבר על זה כמו שפעם
פעם הייתי בוכה והיה לי קשה לשתף
היום אני בן אדם אחר, השלמתי עם המצב ואני מאושרת שהוא לא בחיי
הוא עשה לי כל כך רע, אני בן אדם חזק
למדתי בחיים שהכל מחשל
אני אם לא הייתי עוברת את כל מה שעברתי לא הייתי מגיעה למה שאני היום
ואני בן אדם צנוע שלא מתרברב
והכי עם מוסר עבודה, יש לי ניסיון חיים שאין לאחרים תאמינו לי
עברתי דברים לא פשוטים שאחרים במקומי היו פורשים או נופלים
וזה הכי לא מובן מאליו בשבילי כל דבר
אחרים ששומעים את הסיפור חיים שלי בשוק
כדי לסיים את הסיפור הזה את הנתק איתו שיניתי את השם משפחה לשל אמא בשבילי זו סגירת מעגל
תאמינו לי שהוא כל כך מתחרט על זה
אני הבטחתי לעצמי שהוא לא ישמע עוד ממני .
אני תוהה לעצמי עם סיפור חיים כמו שלי מה הסיכויים שאוכל להצליח? הרי לא הגעתי מהמקום הכי מוצלח, ולא הגעתי ממשפחה תומכת אלא ממקום די נמוך..
אני תוהה לעצמי אם יש לי שאיפות שמא העבר שלי ישפיע על ההצלחה שלי? מעולם לא שכחתי מאין באתי ולאן אני הולכת. לא מתביישת בעבר שלי חלילה
ובבקשה אל תרחמו עליי. אני בן אדם חזק ובעקבות הדברים שחוויתי רק התחשלתי
אתם מוזמנים גם לתת ביקורת אני אשמח לחוות דעת. תודה.