זללנית נורמטיבית? או שטיפה מעבר?

הגעתי לאתר הזה כי אני מבחינה שיש לי בעיית אכילה שחוזרת על עצמה במשך שנים רבות.אני לא מומחית, לא יודעת לאיזה קטגוריה זה שייך, אבל מה שכן- אני מרגישה שמשהו לא תקין בשגרת היום יום שלי.לסובבים אותי, זה לא נראה לעין..נראת בחורה נורמטיבית ורגילה,חיילת משוחררת, עובדת , לומדת ,יש בן זוג וחיצונית הכל נראה נורמלי.אני 1.65 ומשקלי נע בין 65-80 בתדירות גבוהה מאוד ובלתי נשלטת.מאז ומתמיד היה חשוב לי המראה החיצוני שלי, אמא שלי תמיד הייתה שם לצידי ורצתה לטובתי.היא תמיד ידעה כמה נושא בעיית המשקל מפריע לי, עוד מגילאי בית ספר היסודי ולכן הייתה מעודדת אותי לרדת במשקל.היו תקופות שהייתי מצליחה להרזות מאוד יפה - בימים אלו הייתי המאושרת באדם.אבל כמה קל היה לי להרוס? תופעת ההשמנה הייתה משפיעה לי על הביטחון העצמי, הייתי מעדיפה לבלות את זמני בבית, לא להיראות מול אנשים, ולהסתגר בחדר וכמובן לאכול.כמה לגיטימי זה נשמע לנערה מתבגרת?פה הקאצ':בגיל 13 התחלתי לאכול בהיחבא.. אני משערת כי תמיד באירועים משפחתיים או בכללי בבית היו מעירים לי על כל דבר קטן שנכנס לי לפה.אני זוכרת שהייתי אוכלת מעדנים וזורקת מהחלון, חטיפים מחביאה בפח וכו'.תמיד שהיו שואלים אם אכלתי, והיו מתחקרים לא מעט- הייתי מכחישה בפחד רב.ראוי לציין, שהיום אני בת 21 וההתקפי זלילה עדין מלווים אותי ואף מחמירים. אני מגיעה לסיטואציות בלתי נשלטות, של לקום בבוקר ולפני צחצוח השיניים לאכול ללא הכרה ( כמובן שאין אף אחד בבית).יכולה לסיים חפיסות שוקולד שלמות, חטיפים, וכמובן בשילוב עם ארוחת צהריים מפנקת.ההתקפים האלה יכולים להיות בבוקר, אחרי העבודה או בכל זמן נתון שמשפחתי לא בבית.יש לי נטייה לעשות זאת גם בהיחבא כאשר הם בחדר/במרפסת/במקלחת וכו'.עוד דבר שהבחנתי בו- הדפוסי אכילה מתחלקים לי ל2 תקופות.תקופות בהם אני מצליחה לרדת במשקל- הימים שאני נחשבת בשיא שלי,במצב רוח, בהתנהגות, אני כל כך שמחה וחדורת מוטיבציה. מתעסקת במשך כל היום במשקל שלי,ובתזונה, ובטוטאל, כמעט ולא אוכלת. לצערי ימים טובים נגמרים מהר, כמובן שאני חורגת בסופו של דבר (לאחר ירידה יפה של 4/5 קילו) ועולה אותם במהירות הבזק.ומפה אני נכנסת לתקופה העצובה שלי, חוסר מצב רוח, התקפים בלתי נשלטים שאני כל כך מתביישת בהם, משמינה, נכנסת לאינטרנט לקרוא טיפים איך להרזות, להתמלא במוטיבציה ולאחר רבע שעה עוד התקף, ומשמינה עוד ועוד.אני כל כך מתוסכלת מהמצב שלי, אם כל כך אכפת לי מהמראה החיצוני שלי, למה אני לא יכולה לעשות דיאטה כמו בחורה נורמלית?מאיפה להתחיל?זה כל כך חשוב לי, לא רק בגלל המראה החיצוני , הגוף שלי משפיע לי על השמחת חיים, ההתנהגות, הביטחון העצמי.