שלום לכולם. אני בת 16 וחצי (כיתה י"א) ובודדה מאוד, אין לי אפילו לא חבר/ה אחת. זמן רב תהיתי למה אני לבד, ניסיתי להכיר אנשים בעבודת קיץ, תנועת נוער, בית ספר, ואף פעם לא יצא כלום. אני בחורה אינטיליגנטית, יפה, טובה, יועצת מעולה, לא מתנשאת, אחת עם תחומי עניין. בקיצור, אין בי שום דבר שאמור להרחיק ממני אנשים.. עד שהבנתי שזה בגלל שאני בוגרת מדי לבני גילי (לפחות אלו שבסביבה שלי), אני לא אומרת את זה בכדי לצאת עליונה על בני גילי, פשוט אני בראש אחר מהם... ואני גם מבינה למה, כל החיים שלי הייתי מוקפת רק באנשים מבוגרים, עברתי התמודדויות בחיים, וכו'. ולכן אני לא מצליחה למצוא שפה משותפת עם בני גילי וכשאני מדברת איתם זה מרגיש לי כ"כ מזוייף, כי אני מנסה לשחק אותה מי שאני לא בכדי להתחבר איתם ולפעמים זה מצליח אבל זה משעמם לי ונגמר מהר מאוד.. כשאני מנסה להיות מי שאני באמת פשוט אין המשכיות לקשר כי אני משעממת אותם. וכשאני מדברת עם אנשים בני 19-23 אני מרגישה שאני עצמי, השיחה קולחת, צוחקים ביחד, וכן יש המשכיות לקשר.. הבעיה היא שאין לי כלכך איפה לפגוש חברים בגיל הזה. אני לא מתגייסת ולכן לחכות לצבא זה לא אופציה, מקומות עבודה שמעסיקים אנשים בגיל הזה בדרך כלל לא מעסיקים בני נוער וגם אין לי זמן לעבוד, פאבים ומועדונים לא ייתנו לי להכנס.. איך בכל זאת אני יכולה למצוא חברים בגילאי 19-23? אשמח לכל עצה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות