שלום. אספר את הסיפור בקצרה עד כמה שאפשר.
אחרי תהליך משפטי של גרושים קשה ביותר שהתחיל ב2010 ומסתיים עכשיו, ולאחר מספר קשרים שהסתיימו די מהר נפגשתי במישהי יוצאת דופן באמת . משהו קסום ובלתי מובן בעליל. תוך דקות הייתה בינינו תקשורת של קריאת מחשבות השלמת השני. עשיית הבקשה של השני עוד לפני בקשה ומתן תשובות עוד לפני השאלה. היה חיבור באמת שלא מהעולם הזה לגבי הכל. היא אם חד הורית.
שנינו נסחפנו למקום לא טוב בעקבות הצב שלה ושלי כול אחד מצידו והבעיות שלו עד שלפני עשרה חודשים החליטה שכדאי שניפרד. שהיא רוצה באמת להגשים את החלומו שלה ולהקים משפחה חדשה כולל ילדים וכ"ו מה שלי לא התאים.
אחרי תקופת הכעס והעצבים המשכנו להיות בקשר די קבוע רק מרחוק. אני במרכז והיא אי שם.
שנינו הגענו שמסקנה ברורה שאת הנעשה אין להשיב ושזה בסדר שכך. שנינו מכבדים אחד את השני ועוזרים אחד לשנייה.
לאחרונה היא לקחה את ביתה ויצאה מהארץ. ואני פה מסיים תהליכים משפטיים ומנסה לשקם את חיי.
ועכשיו השאלה היא: איך אני יכול להצליח לשחרר אותה ממני? מהמוח שלי? מההרגשות שלי? למרות שקיבלתי באופן לוגי את הפרידה ושזה בסדר ובמילא אני לא ארצה להיות איתה בזוגיות אני לא מצליח לחשוב חוץ ממנה על שום דבר אחר.
אני מנסה לזמן דברים אחרים, קשר אחר, אישה אחרת, מקום אחר, והדבר היחיד שמופיע זו היא. ישר אני חושב איך לעזור לה ולביתה, איך לתמוך בהן למרות שאנחנו לא ביחד יותר. ההרגשה שאני מרגיש על איך שהיא מרגישה שם , כן אני יכול לדעת ולהגיש מה קורה איתה. ואני לא מקנא לה ולא רע לי עם זה. ההפך הוא הנכון אני מאד שמח בשבילה .
אבל איך אפשר לעשות ואם אפשר לעשות במצב כזה :let go? אני לא מצליח לשחרר את זה וזה משגע אותי לחלוטין. החיבור הזה שהיה בינינו, החיבור ה"מעבר לנורמלי" הזה שעדיין חי וקיים לא משחרר אותי.
אז מה עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות