שלום
אני בת 17 וחצי תכף 18. בגיל 15 אובחנתי עם OCD ולאחרונה עם הפרעת אישיות גבולית. הייתי באשפוז פסיכיאטרי במשך שלושה חודשים ואת האמת שזה לא ממש עזר.
אני כותבת פה כי פשוט אין לי מקום אחר לפרוק.
אני מזניחה את הלימודים ואני כלכך מפחדת על העתיד שלי..מפחדת שאף אחד לא יעסיק אותי כי יש לי צלקות מפגיעה עצמית, אף אוניברסיטה לא תקבל אותי כי הציונים שלי לא הכי טובים, לא הייתי בבית הספר שלושה חודשים (בגלל האשפוז) והפסדתי המון חומר ואני ממש בפערים ובתכלס לא עושה שום דבר כדי לצמצם אותם. אבא שלי צודק- אני עצלנית. אין בי כוחות לעזור לעצמי ולהתקדם בחיים. אני תולה תקוות בטיפולים למיניהם ולא בי. אני יודעת שאני צריכה לקחת את עצמי בידיים אבל אני פשוט כלכך מבולבלת ובתכלס אין לי שום סיבה. אין שום סיבה לתחושת הריקנות הכרונית שאני מרגישה, לכעס ולדיכאון. מבחינה חומרית יש לי הכל ואני מקבלת כל מה שאני רוצה, החיים שלי דבש.
אני כלכך מבולבלת שאני אפילו לא יודעת אם אני בן או בת או את הנטייה המינית שלי. אני בוחרת להגדיר את זה כג'נדרקוויר ביסקסואל (הגדרה מאוד כללית).
בקיצור, לא ממש שאלתי פה משהו אלא רק מחפשת תמיכה, ייעוץ , הכוונה, התייחסות..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות