שלום לכולם..
יש לי חבר במשך 7 חודשים.
הכרנו לקראת סוף השירות הצבאי שלי , גרנו ביחד במסגרת הצבאית ..
היינו מאוד מחוברים בתקופה הזו. הוא היה גם הראשון שלי .. מישהו שהרגשתי שמגיע לו שאני אתן לו את הכבוד שעליו שמרתי כל החיים ומגיע לי שמישהו כמוהו יהיה הראשון.
ואז השתחררתי וחזרת הביתה (לעיר אחרת) וככה אנחנו חיים כבר חצי שנה.. ניפגשים פעם בשבוע , הוא בצבא , אני עובדת. בהתחלה הייתי מרגישה געגועים עצומים והיינו מבלים ומעבירים את הזמן בכל מיני טיולים ופעילויות. עברנו משבר קטן בגלל הקנאה שלו..ניפרנו לחודש ואז חזרנו שוב. כשחזרנו ..הרגשנו על הגל הכי גבוה .. שוב אותם געגועים , אותה התרגשות כמו בהתחלה .. אפשר להגיד שהרגשנו שהפרידה עשתה לנו טוב , למדנו אחד על השנייה יותר והפקנו לקחים. בזמן האחרון .. אני נמנעת מלדבר איתו בטלפון .. פשוט אין לי סבלנות.. וכשאנחנו ניפגשים , זה כבר לא אותו הדבר. לא נעים לי להודות אבל לפעמים אני מעדיפה להישאר בבית ולישון ... מאשר לנסוע אליו או שהוא יבוא אליי (בפגישה השבועית שלנו). הרבה דברים בהתנהגות שלו התחילה להרגיז אותי , מההליכה שלו .. עד הגישה שלו לחיים. אפילו כשהוא מחבק אותי זה מעצבן. שלא תבינו לא נכון , אני בחורה מאוד חמה.. אחת שיודעת להעניק אהבה , לחבק ולנשק .. ללטף ..ומן הסתם כמו כל בחורה אחרת רוצה לקבל את אותו היחס בחזרה. ואני מקבלת .. אבל במקום שזה ישמח אותי זה מרגיז. הגעתי למצב שאני אפילו נגעלת מהנשיקות איתו ..
אני לא יודעת מה לעשות... להיפרד או להישאר? זה משהו רגעי? עניין של מצב רוח? או שזה משהו שהגיע לשיאו?
אם ניפרד אני יודעת שאין דרך חזרה.. אבל להמשיך ככה אני גם לא יכולה יותר!
אולי מישהו מכם חווה משהו דומה.. ויודע ממה זה נובע? מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות