אז אני והחבר כבר 10 חודשים ביחד ...
מתחילת הזוגיות שלנו רצינו להשאיר את הזוגיות במקום פתוח ושיהיה לנו מותר להיות עם אחרים כי שנינו יצאנו מזוגיות ארוכה ואובססיבית.
אחרי חודש של היכרות הוא טען שזה לא מתאים לו ושהוא רוצה להיות רק איתי אבל שלא יעצור בעדי להיות עם אחרים בתנאי שאספר לו אם אהיה עם מישהו, אבל שאם הוא ישנה את דעתו וירצה להיות עם אחרת גם הוא יהיה מחוייב לספר לי על כך. אמרתי לו שיעשה כרצונו אבל אם הוא מבקש לספר הכל אז הוא יהיה חייב לכבד את זה.
אחרי כמה חודשים שהזוגיות התחזקה החלטנו שלא נהיה עם אחרים.
זה הגיע למצב שאמר לי שהוא לא היה מאוהב ככה שנים, ואפילו כשהוא טס לניו יורק הוא ממש בכה, בכה דמעות כמה שקשה לו לעזוב אותי אפילו לקצת (שבועיים). בכה לי גם בטלפון כמה ימים אחרי ...
בלילה של החזרה שלו לפני כחודש כשפגשתי אותו הרגשתי שהוא מתנהג מוזר והחלטתי להסתכל לו בפלאפון, משום מה הייתה לי הרגשה נורא חזקה שאגלה משהו גדול ואכן כך היה.
הוא שכב בלילה של הטיסה עם מישהי, והיה איתה כל השבועיים בניו יורק, מסתבר שגם בדיעבד האקסית שלו הוא שוכב איתה עד עכשיו, הייתה לו פעמיים טיסה לעוד 2 מקומות וגם בשניהם הכיר 2 בחורות ששכב איתן, וגם הציע לאקסית אחרת שלו לבוא איתו לצימר אחרי שינחת מניו יורק. הכל היה מתועד בהודעות ובתמונות ממש הוכחות חותכות.
עזבתי באותו רגע והחלטתי לא להסתכל אחורה בכאב לב ואפילו לא דברתי איתו פשוט חסמתי וברחתי.
הוא התחיל לבוא אלי הבייתה בלילות ולבכות, ולעבודה שלי מול כולם, השפיל את עצמו ממש לא ראיתי אותו ככה בחיים שלי! אמר שהוא מצטער שהוא טעה ושהוא חשב שאני גם שוכבת עם אחרים ולא מספרת לו בגלל שמההתחלה אמרתי שאני רוצה זוגיות פתוחה ואף פעם לא באמת אמרתי שאני רוצה זוגיות סגורה, אמר גם שלא שיתף אותי כי פחד לאבד אותי. תירץ לי מלא דברים, אמר שלא יקרה יותר לעולם ושאני מחליטה את החוקים החדשים לזוגיות שלנו ונתן לי את הפלאפון שלו שיהיה איתי כל הזמן. אמרתי לו שאני לא מעוניינת בכל הדברים האלה שאני רוצה משהו אמיתי וטהור וכשהאמון נשבר אין דרך חזרה.
למרות הכל עם המון מחשבות החלטתי לתת לזה הזדמנות שניה ...
הוא באמת מתנהג מקסים, עושה רק טוב, כל מה שאני מבקשת - זה כמו הוראת המלך.
אבל אני לא מצליחה לשחרר את המחשבה שהוא עדיין בוגד בי ושהוא משקר לי כל הזמן ...
כל דבר קטן מצית לי את התחושה הרעה הזאת שהוא השאיר בי.
בין אם זה הודעה שהוא מקבל, או כשהוא לא נמצא איתי פיזית, או כשהוא בשיחת טלפון ארוכה, או כשהוא לא עונה לי פתאום וכ'ו וכ'ו.
אני פשוט לא מצליחה לשחרר את ההרגשה הזאת והוא טוען שזה יעבור ויקח זמן ושהוא יעבוד קשה על מנת להחזיר בי את האמון בו ויש לציין שהוא באמת עובד על זה קשה וכל דבר שאני מבקשת הוא עושה ומכבד. אבל עדיין ההרגשה אצלי בראש כלללל הזמןןןןן.
מה לעשות?
איך לשחרר את זה?
האם זה בכלל יעבור?
עצות אחרות אולי?
סיפורים דומים?
תודה על ההקשבה :-)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות