זוגיות, אהבה והפרעת אישיות גבולית. האם ההתנהגות הזאת היא חלק מההפרעה?

הסיפור שלי איתה התחיל לפני 7 חודשים. הכרנו באתר הכרויות, דייט ראשון היה מבלבל, הדייט השני היה כבר סיפור אחר שנמשך 6 שעות. המשכנו לצאת ומהר מאוד מצאנו את עצמנו מחוברים רגשית, נפשית פיזית. אחרי חודשיים כבר היה לה מפתח לדירה שלי. בלילות היינו נרדמים וקמים מחובקים, שיחות עמוקות, סקס מהטובים שהיו לי והרבה רגעי קסם ופאן, בקיצור אהבה גדולה גדולה. כמו בכל זוגיות היו מספר דברים שהפריעו לי, הייתה מעשנת המון, שותה בצורה מופרזת אבל בעיקר הפריע לי היחסים הבעייתיים עם המשפחה ובפרט אמא שלה ועם התקפי הזעם וחוסר היכולת שלה לשלוט בכעסים (עניין של שעה ואז הייתה מתביישת ומתנצלת). עם הזמן נוספו התנתקויות ואדישות, לדוגמה: אחרי סופ"ש מופלא יחד הייתה קמה בראשון עם מבט אחר, צורת דיבור והתנהגות שונה, אדם אחר, הייתה רואה אותי פתאום אחרת וכל התפיסה שלה על הזוגיות והסופ"ש שלנו הפכה לשלילית. אח"כ התחילו להגיע הפרידות, על סיבות מטומטמות או סתם פתאום הקשר שלנו לא היה מדויק לה להגדרתה. כשהייתה עוזבת מהר מאוד הייתה גם מתחננת לחזור (יום יומיים), שוב עם המבט המתוק והאישיות המקסימה שגרמה לי להתאהב בה, ואני, שבטוח שהנה היא חזרה למוטב הייתי פותח לה את הדלת. אח"כ הגיעו הדיכאונות ותחושת הריקנות ואני בתור בן הזוג, הייתי עושה הכל כדי לגרום לה להרגיש טוב, קונה לה מתנות, מפתיע אותה, מכין לה דואג לה, לוקח חופש מעבודה, הכל עד יעבור זעם.
לאחר 4 חודשים גילתי שהיא נפגשה (ללא סקס) עם האקס שלה, בחור נרקיסיסט ושפל שהיה משפיל אותה ומכה אותה. נפרדתי ממנה לשבוע ואחרי תחנונים הולכים וחוזרים שכנעה אותי לתת לה לחזור.
ששאלתי אותה למה היה לה הצורך לראות אותו, לא הייתה לה תשובה ברורה ואמרה שהיא לא יכלה להתנתק ממנו שנים למרות שרצתה עד שהתחילה טיפול פסיכולוגי, וכעת שהיא לא מטופלת היה לה דחף לראות אותו למרות שהיא לא אוהבת אותו וסולדת ממנו. בדיעבד מדובר בפחד נטישה. היא התחילה שוב טיפול פסיכולוגי.
וכך התנהל לו הקשר שלנו, רכבת הרים ללא מעצורים, רגעים נהדרים של אהבה שלמה מול רגעים מלאי שנאה וכעס חסר פרופורציה, מעניין רב לחוסר עניין מהערצה לאשמה, בקיצור חוסר יציבות משווע.
באיזשהו שלב הבנתי שמשהו ממש לא בסדר איתה והפצרתי בה ללכת לפסיכיאטר, היא הייתה מאובחנת בעלת הפרעת קשב וריכוז ובפגישה אצל הפסיכיאטר שהייתה 15 דקות היא אובחנה בתנודות במצב הרוח.
היה לי ברור שיש משהו עמוק יותר, התחלתי לחקור את העניין ומהר מאוד הבנתי שהבחורה אומנם לא אובחנה, אבל סובלת מהפרעת אישיות גבולית (BPD) או בורדרליינית.
לפני חודש נפרדנו סופית, היא פתחה שוב פרופיל באפליקציית הכרויות.
במהלך החודש האחרון נפרדה ממני מספר פעמים וחזרה כל פעם מחדש, שוב, עם הקסם האישי ועם הבטחה שהפעם היא לוקחת את עצמה בידיים והפעם זה לתמיד, אכן זה קרה אבל רק לשבוע. שוב פרידה ושוב מתחננת לחזור.

השבוע באמצע הלילה היא דופקת בדלתי (חסמתי אותה בטלפון) היא הכינה עבורי מרק, שוב עם החיוך המתוק, השמחה והאנרגיות שגרמו לי להתאהב בה, גם סקס מעולה היה ושיחת נפש עמוקה.
אחרי שלושה ימים נפלאים היא שוב חזרה לאדישות ולניתוק, בחמישי לא רצתה לצאת ואמרה שהיא הולכת לישון מוקדם, גליתי שהיא משקרת, הלכה לישון ב5 לפנות בוקר (לא יודע מה עשתה) בשישי ראיתי אותה מחוברת באפליקציית הכרויות, בזמן שאנחנו עדיין בייחד.
עד כאן! על זה אני לא מתכוון לסלוח, נפרדתי ממנה בצורה מכוערת ומבחינתי זה הסוף.
אני בחור נאה וטוב, עם עבודה מסודרת ומכניסה, עם הרבה נושאי עניין, אכפתי מאוד ומשקיע, עם עבר של הרבה מערכות יחסים ואהבות.

אתם בטח שואלים למה לא זרקתי אותה עוד קודם?
כשהיא הייתה בריאה בנפשה היא הייתה הדבר הכי מושלם עבורי, האהבה הכי גדולה שהייתה לי. שהייתה נופלת לתהומות הייתי רואה את זה בתור מחלה שהיא נדבקה בו, היה בי את הרצון לטפל בה ולהחזיר אותה למוטב מן תפיסה שגויה שאני יכול לרפא אותה ולהשאיר אותה במצב הטוב תמיד. זו טעות כמובן שנובעת מהאגו, ברצון לאהוב ולהיות נאהב שוב.

זה יותר פוסט פריקה מאשר התייעצות, אבל בכל זאת אשמח לשמוע מאנשים בעלי הפרעת אישיות גבולית או בני זוג לאנשים הסובלים מההפרעה, את דעתם. איך והאם בכלל אפשר לנהל מערכת יחסים נורמלית עם הפרעה זו? מה עבר לה בראש? האם בגידות באמון וחוסר נאמנות הם חלק מההפרעה? האם יש אמת באמירות האהבה והתחושה?

בבקשה רק אנשים שמכירים או חווים את ההפרעה