נתחיל בזה שאני אספר לכם שאמא שלי היא חולת סרטן קשה, ואף אחד לא יודע עוד כמה זמן נשאר לה לחיות. יש לה סרטן במוח הקטן, שזה מאוד מאוד מסוכן ולאחרונה גיליתי שהגידול לא עוצר וממשיך לגדול ולהתפשט.
קשה לי עם המצב מאוד. אני יודעת שאף אחד לא יוכל לשנות את המצב ולהגיד ש"היא לא תמות" - כי זה פשוט כל כך מובן מאליו שהיא כן.
בנוסף להכל, עכשיו נוסף לי גם משבר חברתי למצב. אני ידועה בדרך כלל כילדה עם ביטחון עצמי ושלא אכפת לה מכלום - אבל עכשיו סיפרו לי חד וחלק שהילדים בכיתה מרכלים עליי מאחורי הגב. קשה לי לשמוע את זה, במיוחד בתקופה כזו קשה של התמודדות עם השלבים הסופיים של המחלה. עכשיו חופש חנוכה ואני פשוט לא רוצה לחזור לבית הספר. לא רוצה.
אמרו לי שאני צריכה יותר מודעות עצמית, ויכול להיות שזו האמת כי באיזשהו יום יצאתי מהכיתה בחוצפה כזאת וכל הזמן רציתי לחזור ונכנסתי כל דקה לכיתה. מסתבר שכשהלכתי כולם צחקו עליי וקראו לי "מפגרת" ו-"סתומה" וצחקו עליי.
חברה שלי שכבר ניתקתי איתה קשר, כתבה לי הודעה ארוכה של "תקשיבי X, אל תיעלבי ממני - זה רק לטובתך. את צריכה יותר מודעות. תפסיקי להעלות מיוזיקלי שאת עושה לסטורי. את מביכה את עצמך. ותבני יותר מודעות."
כמובן שהיא ניסתה לנסח את זה במילים יותר רכות, אבל עובדה שזה נגע בי והעליב אותי - ואני לא ילדה רגישה בדרך כלל.
אותה ילדה גם כל הזמן מבקשת ממני שאעזור לה להתכונן למבחן והיא לא טובה בלימודים (ציונים של 30,40,50 וכאלה) ואני כן (80,70,90,100 וכ'ו) וגם יש לה יום הולדת עוד מעט אז אמרתי ש"בסוף אני לא יכולה לבוא". כמובן שיותר אני לא עומדת לעזור לה.
איזו תקופה חרא.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025