חברה טובה אבל מתחשבת איתי על כל שקל

יש לי חברה טובה, שהקשר שלנו ידע עליות ומורדות.
איך הכרנו? לקראת סוף שירותי הצבאי, חודש קשר עם חברת ילדות מהיישוב בו אני גרה, בת גילי. היא הכירה לי חברים שלה- ונעשנו חבורה מגובשת. היינו3 בנות קרובות, גרעין הקבוצה: אני ועוד 2 בנות והיו עוד כה בנים. לפעמים הצטרפו עוד כמה בנות.
הבת השלישית בחבורה- שהכרתי, לא סבלתי אותה בתחילה, היתה לה התנהגות לא נעימה בכלל. עם הזמן הקשר בין שתינו התחזק. היא הספיקה לריב עם כולם- שלא מדברים איתה עד עצם היום הזה. אני נשארתי בקשר עם חלק גדול. היתה תקופה שהתרחקתי ממנה לגמרי ולא דברתי איתה בכלל בגלל התנהגות מאוד פוגעת מצידה- שהיא עשתה ואמרה דברים לא במקום. אחרים החליטו לא לחדש איתה את הקשר. איכשהו איתי חודש הקשר- ועם הזמן היא למדה מה לא כדאי להגיד, והתחילה לחשוב לפני שעושה ואומרת דברים.
בעיה אחרת מטרידה ברוב הפעמים שיוצאים- היא מעדיפה להוציא רכב. התחושה שלי שהיא מתחשבנת איתי על כסף.
ממה נובעצ השאלה? לפני כמה זמן היא התרחקה, פוטרה מהעבודה לפני כשנתיים בגלל שניהלה רומן עם בוס נשוי, המפעל היה שייך למשפחה של אשת הבוס, העבירו אותה למפעל ליד. שם היא רבה עם הבנות, סכסכה, לכלכה, ולא התנהגה כמו מישהי לגילה והבנות במקום גרמו לפיטוריה. במשך התקופה האחרונה עברה כמה עבודות- בהחלט מסיבות של התנהגות עם הסביבה. והיא התנהגה לא יפה גם אליי ולי זה לא התאים והתרחקתי גם. חגגנו יומולדת לידיד טוב ואני וחברה החלטנו לקנות לו מתנה ושאלנו אם היא רוצה להשתתף. קניתי אני- ואמרתי לכל אחת כמה עולה המתנה. בסוף הערב בחנייה- החלטתי סוף סוף- לבקש את הכסף שמגיע לי כי היא לא טרחה להציע אותו. ידעתי, כמו כל הפעמים שהיא לא החזירה לי כסף- שאם לא אבקש היא פשוט לא תחזיר. אחרי כמה ימים היא שאלה למה התרחקתי, ואמרה שנפגעה מכך שבקשתי ממנה את הכסף חזרה, "כאילו לא נתראה יותר, אז מה היה הקטע לבקש?"
באחת היציאות האחרונות היא בקשה להתחלק בכסף על הדלק. עניין הכסף כל הזמן עולה. לה היה ג'יפ קטן עד לפני חודש. בטיולים שאני והיא היינו עושות- הייתי מתחלקת איתה אחד לאחד על הדלק, (בדכ זה היה טיולי ג'יפים עם קבוצה- שהיא מצאה, כמו טיול מאורגן לג'יפים), לפעמים זה היה טיולים עם חבר'ה שלי מהעבודה. גם הייתי מתחלקת וגם הייתי מזמינה אותה בעצירה בחזור לקפה עליי.
הבעיה שהיא לא שמה לב שהיא אף פעם לא מחזירה כסף כשהיא צריכה. והתחושה שלי שהיא חיה בתחושה שאני חייבת לה על כל מני נסיעות קטנות שלקחה אותי ולא התחלקתי איתה.

היא- בחיים לא ארחה חבר'ה. אני לא זוכרת מתי שתיתי אצלה קפה בכל 9 השנים שאני מכירה אותה- והיא לעומת זאת היתה מגיעה הרבה.

בל"ג בעומר לפני שנה- אני עשיתי אצלי והזמנתי חבר'ה וגם אותה. היא ניסתה לארגן- וחילקה מה כל אחד יביא, והיא לא ככ חישבה נכון את הכמות ואמרה למישהי להביא 2 בקבוקי שתייה (כשהיינו בערך 15 איש), שלבסוף אותה אחת לא הגיעה בכלל. אמרתי שאעשה קניות והיא אמרה שנתחלק בכסף- והיא אפילו לא טרחה להגיד כלום בסוף, לא תודה ולא הציעה שוב להשתתף. מכיוון שרוה האורחים היו שלי- אז, לא התקטננתי. בל"ג בעומר האחרון עשינו שוב אצלי, משהו מצומצם- והיא הביאה 2 חברות שלה. היא היתה איתי בקניות, ואמרנו שנתחלק- אני שלמתי, היא אמרה שאשמור את הקבלה. היא דחפה כל מני דברים לקניות- כשידעתי שהיא לא תשלם, ולבסוף היא לקחה חלק מהדברים שנשארו וכך גם החברות שלה- שאף אחת מהן לא שילמה שקל. למרות שאמרה שנתחלק.

סיפור נוסף, בפסח, הייתי בבית, לא יודעת למה התחשק לי מימונה אצלי בבית (אני לא מרוקאית) ושאלתי אותה אם היא רוצה, אמרה שכן, נסעתי לקניות, היא באה, פתאום לא הרגישה טוב- קניתי על חשבוני קולה קטנה בשבילה (ולא משנה שזה בקבוק קטן שעלה 10 שקלים..)היא לא הציעה להתחלק איתי בכסף. האירוח היה עליי ועל חשבוני- כל מני מצרכים למופלטות, שוקולדים, יין וכו'. היא הגיע בערב, הכנו ועשינו. היא הביאה איתה בצלחת חד פעמית 4 חתיכות (ריבועים) של עודה שהכינה, ומן נקניק משוקולוד. אמא שלי התעניינה איך הכינה את הנקניק שוקולד, כי גם היא בפסח עושה משהו דומה. גם זה היה חתיה לא גדולה. זה היה במקרר ומרוב אוכל שהיה על השולחן, לא הוצאנו את זה. בסוף הערב, כשבאה ללכת הביתה, היא אומרת לי: "את הנקניק שוקולד אני לוקחת, כי אמא שלך כבר הכינה כזה. את העוגות אתם תאכלו? לקחת אותם גם? כי אם לא תאכלו, חבל שהם סתם יהיו במקרר". אני הייתי המומה אפילו לא ידעתי מה להגיד.

בהמשך, אחותי התחתנה בקיץ. הזמנתי אותה ועוד כמה חברים שלי. החברת ילדות מהמושב לא יכלה להגיע. ההורים של אותה חברה הגיעו, והיא לא התביישה "לרדת" עליה בפני הוריה על כך שלא הגיעה, ונתנה להם מנה. עברו הימים, הכסף נספר, ובלי כוונה בכלל, אחותי פלטה שהיא רשמה על הצ'ק 150 שקל, ובנוסף גם כתבה את השם משפחה לא נכון. אחותי לא אמרה לה כלום וגם לא הפקידה את הצ'ק.

אחכ נורא חששתי מכיוון שהלטנו לטוס יחד לחו"ל, שהיה נחמד, אבל היו כל הזמן בעיות עם התשלום לטיסה ולמלון וכו, שכל פעם היא שכחה כמה נשאר לה עוד לשלם, כל פעם משכה מעט מה שצריך "בטעות" והיה שם משהו נורא מסריח, והיא כאילו זה קרה לה בטעות. אני לא נכנסת לה לכיס, אבל כסף לא חסר לה, אומנם עברה כמה עבודות, אבל הרוויחה סכומים לא רעים, וגם חותמת אבטלה. והצליחה לחסוך.

אז כשהיא אמרה שהיא נפגעה מכך שבקשתי את הכסף, והיא אמרה את זה בטונים כאלו שמה פתאום אני מעיזה בכלל לבקש, אז אמרתי לה שחלילה לא התכוונתי לפגוע, אבל הפעם החלטתי לבקש את הכסף, כיוון שידעתי שאם לא אבקש הכסף לא יחזור (כי היתה לי התחושה שאני מאוד רוצה להתרחק ממנה, ולא ידעתי עם נדבר בתקופה אחרי אז היה נראה לי נכון לבקש) ושבנוסף, כבר חייבים לי מספיק כסף גם ככה, ונתתי לה להבין שמו שהיא יודעת להזכיר על כסף שחייבים לה, הגיע הזמן שגם אני אבקש.
היא בקשה שנדבר כדי ללבן את כל הכעסים שהצטברו לשתינו 1 על השנייה- כי היא הטיחה בי עוד כל מני טענות שאינן קשורותצ בכסף- אבל היא הבינה שכל הדברים נסעו מההתנהלות שלה כלפיי- ויחס גורר יחס.

עמד לי על הלשון לספר לה את כל הסיפורים- אבל פשוט לא יכולתי. היא טענה שהיא בכלל לא זוכרת שהיא חייבת לי כסף. אמרתי שסיפור ל"ג בעומר- הוא רק מקרה אחד מתוך כמה בתקופה האחרונה- את היתר לר פירטתי בכלל. לא הזכרתי גם את כל הפעמים שהיא היתה בדיכי ובאתי לעודד אותה, ותמיד היה משהו בשבילה- חבילה בפורים, בראש השנה, הייתי בתל אביב והבאתי לה משהו שהיא מזמן חיפשה ולא מצאה, טיפים במקומות שיושבים היא אף פעם לא שמה- ואני משלימה כשחסר לה, לפעמים היא גם שמה פחות ממה שצריכה ואני מכסה זאת, והיא בכלל לא שמה לב לכך. והתחושה שלי שהיא מתייחסת אליי כך בגלל שהיא מרגישה שאני חייבת לה.

מה אני עושה? מה אני אומרת? האם להגיד ומה? איך להתנהל איתה?

תודה!