אני קצת בתסביך פסיכולוגי :(
תסביכים עצות פסיכולוגיה התבגרות תמיכה
מאז שהייתי קטנה תמיד רציתי שתיהיה לי אח או אחות אבל אין לי...יש לי אח גדול בן 24 כמעט ואני בת 15...
במהלך החיים היו לי פעמים שהייתי צריכה להיות עם ילדים עם זה חונכות ששם לא הצלחתי להיתחבר לאותה הילדה שהייתה איתי... אבל עם אחות של חברה שלי שיש הבדל של 4 שנים הכול מצויין (למרות שהיא לא קטנה קטנה) בנוסף היה לי קשר ממש טוב במשך תקופה מסויימת לפני כמה שנים עם תינוק בן שנה... וזה היה פשוט קסום ..
ומאז היה לי עוד קטע עם ילדה בת 5 שהיה איתה כזה בסדר... הייתה לי תקופה שהמחזור היה לא סדיר וחשדו שיש לי שחלות פוליצסטיות ומאוד פחדתי שלא אוכל להיכנס להריון ושתיהיה איזשהי בעיה הייתי אז אזור גיל 14 או 13.. ועכשיו תודה לאל הכול סדיר וטיבעי ...אני באמת לא מצליחה להבין למה אני כול כך רוצה קשר עם ילד קטן,למה אני כול כך רוצה להיות אמא , רוצה שיהיה לי בעל שיואהב אותי כמו שאני לא מושלמת! ושאהיה אמא טובה ומכילה. לאחרונה אני תמיד מדמיינת וחושבת על ילדים ..שכאלו יש לי ילדה שאני מטפלת באה ואני היא בקשר מצויין כמו אחיות וכאלה ...חושבת/מדמיינת על כול מיני ארועים שקוראים לי ולה . ביום הזיכרון לחללי צה''ל חשבתי איך אפשר לספר לילדים קטנים על הצפירה ועל ימי הזיכרון ואשכרה באתי ושאלתי את המחנכת שלי והיא סיפרה איך עדיף... היום אני הלכתי לחנות ספרים ואשכרה הסתכלתי על ספרי ילדים והחלטתי שאולי בהיזדמנות אני אקנה ספרים ואז אתרום אותם לאנשהו לילדים קטנים...
זה מפחיד אותי שאני חושבת על זה מאוד בזמן האחרון.
מה אתם חושבים על זה? לספר את זה לפסיכולוגית?
יש לכם איזשהו רעיון למה אני חושבת על זה כול הזמן?
תודה ענקית לעונים :)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות