אני מרגישה שאני משתגעת, למה זה קורה לי?

אני מרגישה שאני משתגעת, אני משתגעת מדברים קטנים. אני לא מסוגלת לתפקד. אני מתמוטטת לאט לאט ואף אחד לא מסוגל להבין אותי וכולם פשוט אומרים לי לצאת מזה כאילו זה כזה קל. הם גם אומרים שהם מבינים כאילו הם עוברים את מה שאני עוברת ומה הם מבינים בכלל? יש לי חרדה שמלווה אותי כל היום ולא עוזבת. היא ממש לא עוזבת. לא משנה מה גם ברגעים הכי שמחים אני מלאה בחרדה עצב דיכאון כאבים ופחד. לא משנה כמה אנשים יאמרו שהם אוהבים אותי אני אמשיך לחשוב שהם שונאים אותי ובסוף ינטשו אותי. יש לי התקפי חרדה מטורפים מהדברים הכי קטנים. אפילו ביום הולדת שלי הייתי עצובה. וקורים לי דברים שמחים ואני נלחמת באמת שאני נלחמת כל יום מחדש בלי הפסקה. אבל אני עדיין בתוך הדיכאון והחרדה וכל הדברים. אני יודעת שיש לי דיכאון ואני גם מאובחנת ומטופלת. אבל אני לא מסוגלת לדבר עם אף אחד. לא משנה מה ולא משנה כמה אני ארצה לדבר אני אמשיך להעמיד פנים שאני בסדר ולא אהיה מסוגלת להוציא מה שיש לי על הלב. כבר חודשיים לא פגעתי בעצמי אבל הדחף לפגוע בעצמי גובר וגובר אני ממש לא יכולה בלי זה. יש לי התקפים שבהם אני משתגעת, אני אפילו לא יודעת איך להסביר. אני מתחילה לתלוש שיערות, לנשוך אצבעות, לדפוק את הראש בדברים, לשרוט את עצמי, לבכות, לצרוח, להרביץ לעצמי ברמות ממש ממש קשות שמשאירות המון סימנים, אני גורמת לעצמי לפצעים, מכה בעצמי עם כל מיני דברים ואני פשוט לא מסוגלת להילחם בזה זה כל כך קשה. למה אני מתנהגת ככה? למה יש לי את ההתקפים האלה? מה זה ההתקפים האלה בכלל שאני משתגעת בהם? לפעמים אני כל כך מתאפקת לא לפגוע בעצמי שאני פשוט מחזיקה הכי חזק בצדדים של המיטה עד שכבר יש עליה עכשיו שריטות. מה זה כל הדברים האלה? איך זה נקרא בכלל? לפעמים אני גם רואה דברים. ואני חושבת ששמעתי גם פעם קולות. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי יותר. יש לי התקפים מטורפים יותר ויותר מפעם לפעם שכוללים עוד יותר כאב ודברים. איך זה נקרא ההתקפים האלה שאני משתגעת ומרביצה לעצמי? למה זה קורה ככה? מה זה הדברים האלה שאני רואה ולמה. אני באמת משתגעת? אני לא רוצה לשתף אף אחד כי אני לא רוצה שיאשפזו אותי. אני לא יודעת למה אני באמת כותבת את זה. אני פשוט חייבת לפרוק. עברתי בחיים דברים ש20 בני אדם עוברים ביחד. קשה לי להתמודד אבל אני ממשיכה להילחם ואני לא אתאבד. אני פשוט רוצה לדעת מה זה הדברים האלה. ונראה לי שאני פשוט רוצה לפרוק ושמישהו יקישיב לי בלי הרגשה שאני מפילה את זה עליו. אני מצטערת על המגילה אבל באמת קשה לי ואני מנסה להבין מה קורה איתי. הלוואי שיהיה מישהו שבאמת יקרא את זה הלוואי הלוואי הלוואי