אני מאוד אוהבת את אמא שלי אין לי סיבה שלא, יש לה אופי מאוד מיוחד היא חכמה היא הרפתקנית, אבל הורי היתגרשו שהייתי קטנה מאוד. ויש לי אחות קטנה מאותם ההורים , אימי התחתנה שנית והביאה שני תינוקת לעולם,
קיבלתי את בעלה וגם אחותי מהר לא הייתה לי דמות אבהית כל כך.. אז אני מניחה שאמא שלי נסתה לחפות על כך אבל למען האמת אני
לא מתה על בעלה לא שהוא רע אלי או משהו כזה פשוט לא רק התינוקות לוקחים את כל צומת הלב גם הבעל כי אני לא יודעת תמיד אני ואמא היינו מדברות על הכל אבל עכשיו היא עובדת קשה ובעלה לא כל כך עוזר.. הוא מנסה אבל זה לא עובד היא חוזרת בשמונה בערב תשושה מהעבודה ולא ממש רטצה לדבר אני לא זוכרת תפעל האחרונה שיצאנו לבלות ביחד בלע בעלה הקטע שהי לא נראת לי מנסה להתחבר אליי כי למשל היא ובעלה יוצאים לכל מקום ביחד אפילו למכולת מילא זה היא משאירה אותי אחראית לילדים
זה מתסכל כי אין לי שום עזרה אני מעדיפה לא לבקש מסבתא כי אני מרגישה שאני כבר נטל עליה אבל אני לא מרחמת על עצמי אני מנסה תמיד לחייך אני ואמא שלי רבות המון אני מנסה תמיד להצחיק אותה תמיד כי אני לא רוצה שהיא תרגיש עצובה אני אמשיך לנסות למרות כל הפעמים שהיא העלובה אותי או קראה לי בשמות או אפילו כמה פעמים שקיבלתי סטירה או הפעמים שהיא נתנה לי לטפל במשך 6 שעות בשני תינוקות וילדה פרועה כי אני יודעת שאני סובלת ולא אכפת לי מכל זה כי אני יודעת שיצא ממני משהו כי גדלתי לאמא הזאת אז מה שהיא לא עזרה לי אף פעם בשיעורים או שהיא לא באה לטקס בבית הספר או שהיא יוצאת לבלות עם בעלה יותר ממני או שהיא תמיד אומרת לאחותי או לתינוקות "אני אוהבת אותך"
ולי לא יכול להיות אני לא אהובה בבית אבל אני יודעת שיש לי משפחה ובנתיים זה מספיק לי .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות