יש לי בנזוג מזה 3 שנים עבר המון בחיים וגדל ללא הורים
תמיד הייתי שם בשבילו והבאתי לו את כל מה שיכולתי עברתי לגור איתו דאגתי לו לאוכל חם ולבית מלא בשמחה אך הוא אינו מעריך שום דבר שאני עושה כאילו זה היה מובן מאליו ודווקא בגלל שבא ממקום של מחסור הייתי מצפה ממנו להעריך יותר..
בכל ריב הכי קטן גם אם לא אמרתי לו כלום הוא נזכר בדברים מהעבר וישר תוקף אותי בכל מקום לייד אנשים לא אכפת לו .. בזמן שאני מנסה להבין על מה אנחנו רבים הוא צועק ומשתולל שאלך ממנו בכל ריב במקום לדבר כמו בוגרים הוא מתגונן צועק מתעלם ממני ודורש לא לדבר אפילו גרוע מכך כל ריב הוא אומר לי תעופי מהבית אם היינו במקום עם אנשים עכשיו אז הוא דורש שאלך ממנו ומוצא דרך להגיע לבית לבד העיקר לא לנסוע איתי באוטו לצורך העניין .. מנצל את המצב שגרים בדירה של משפחתו הוא טוען שהוא בנאדם נקמן ומחפש להחזיר גם אם לא עשיתי כלום ורק נדמה לו שזה מרגיש שעשיתי לו משהו גם אם הוא רואה אותי שבר כלי בוכה הוא מתעלם ואפילו אומר טוב מאוד תבכי מגיע לך לברגיש מה שאני מרגיש..
לציין שיש תקופות הוא מדהים תומך מפנק אוהב ברמות
אבל הוא לא יודע לבטא את התסכול שלו והכל יוצא עלי בצורה קיצונית
יום אחד הוא יכול להגיד לי אני אוהב אותך עד סוף העול לתת לי את הכל
ויום אחר בעקבות ריב הוא מסתגר לא נותן לדבר ודורש שאעזוב .. אני מרגישה כמו סמרטוט מצד אחד אני מתרצת לעצמי שזה בגלל חיוו הקשים ומצד שני אני יודעת שאני לא תריכה לעבור את זה ויורדת על עצמי שאני פשוט סמרטוט ריצפה בגלל שאני לא הולכת .. אני אשמח לשמוע מכם מה דעתכם ובבקשה לא להשתמש במילים קשות אני במצב ריגשי קשה ומועדת למצב שלי ולחוסר אונים שאני מרגישה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות