תתחיל עם משחקי המחשב: תגמגם, תזיע, ותבכה, עד שתוסיף עוד מילה
כשאני אומר ללא ניסיון, אני רציני. תמיד אימצו אותי למעגלים חברתיים, ואם לא היו עושים זאת, כנראה שהייתי עכשיו ללא חברים כלל.
מגיל 5, לא יזמתי שום קשר בכוחות עצמי. מגיל 5 אני מופנם, שקט (דמוי אילמות סלקטיבית), ו"אדיש" (לקרוא: מפחד מדי להביע רגשות). שנאתי את המילה "אדיש" מהפעם ששמעתי מישהו מתאר אותי ככה. אני לא אדיש, אני ב"Freeze" של ה"Flight or Fight or Freeze", ואני חושב שככה אני מתנהג בכל מצב חברתי. אני תמיד במצב הקפיאה, ואין לי שום שליטה על כך.
אני יודע מה להגיד במצבים חברתיים, אבל כל מה שאני יכול לעשות זה לרדת על עצמי ולצעוק בלב "למה הפה הזה לא מוציא שום צליל?!" הבעיה היא לגמריי נפשית, אין שום בעיה פיזית לדבר.
אני 17 שנים בטיפולים פסיכיאטריים, על כדורים, לאחר אשפוז בבית חולים נפשי.
ביסודי אימצו אותי כ7 חברים.
בתיכון כעוד 3-4 חברים התחברו לקבוצה, או אימצו אותי.
בצבא לא הכרתי אף חבר שנשאר איתי בקשר, למרות שניסיתי להתכתב וכו.
בעבודה שאני עובד בה כ9 חודשים, לא הכרתי אף חבר.
שנתיים אחרי השחרור, לא הכרתי אף חבר.
אחרי השחרור טסתי לברלין לאבד ביתולים, התחלתי ללמוד שירה, התחלתי להתאמן בMMA (לקחתי הפסקה בחגים, והחרדה מקשה עליי לחזור לחוג), מחר כנראה ארשם לחדר כושר, למרות שזה לא ממש עוזר לי לבעיה. אני מתאמן על גיטרה, קורא, חובבן בהפקת מוזיקה, כותב, מלחין, ואולי כעוד חודש אתחיל גם ללמוד מחדש תכנות ואתחיל ללמוד ציור (אולי גם פה ארשם לחוג, כדי להגדיל את הסיכויים להכיר אנשים).
אני גם במחשב יותר מדי, די כי כל זמן חופשי אני פשוט ממלא אותו במחשב. אבל גם במשחקי מחשב מרובי משתתפים, איני מסוגל להגיד מילה בלי לגמגם, להזיע, ולהוציא דמעות.
חשבתי לצאת לברים, פאבים, מועדונים, ואטרקציות / פעילויות כמו מצנחים וקירות טיפוס לגמרי לבד, אבל אני מקבל ביקורות רעות על הרעיון הזה, שאני "לא אוהב את המקום" (כשמדובר על מועדונים, ואני מודה שלא הייתי אף פעם במועדון כנראה כי אף אחד לא ראה אותי כמישהו שאי פעם במקום כזה או ש"יהיה לך משעמם לבד".
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025