חברות הומופוביות, לא חושבת שאצליח לצאת מהארון מתישהו. מה לעשות?

היי
אז אחרי כמעט שנתיים של חיפוש עצמי, הכחשה, עליות ירידות וחוסר וודאות, השלמתי עם העובדה שאני ביסקסאולית ( עם נטייה יותר לנשים ). כביכול, יצאתי מהארון בפני עצמי. אני חושבת שסוף סוף קיבלתי את זה שאני כזאת. ושזה בסדר. לפעמים אני גם שמחה שאני אוהבת ונמשכת גם לבנות. הבעיה היא כזאת, לא יצאתי מהארון בפני אף אחד. למשפחה שלי אין ממש דעה על כל קהילת הלהט״ב, הם לא ממש אומרים את זה בקול אבל נראה שהם לא היו רוצים שהילד שלהם יהיה כזה. מה גם שהם חושבים שאני סטרייטית לגמרי אז בכלל זה מסובך. החברות שלי, שהן חברות שלי כבר שנים גם לא חושדות בכלום. אני אוהבת אותן הכי בעולם ואני מספרת להם כמעט כל דבר, חוץ מזה. קשה לי לספר להם ואני יודעת שלעולם לא יהיה לי את האומץ. הן יסתכלו עליי שונה. הן באמת חברות טובות, תומכות עוזרות והכל אבל בקטע הזה של היציאה בארון בפניהם אני פשוט כל כך מתוסכלת ולא יודעת מה לעשות. הן די הומופוביות, והן יוצאות מגעילות ממש בדברים שקשורים לכל קהילת הלהט״ב. למשל היו כבר כמה פעמים שהן זרקו לאוויר שלסביות זה דוחה ושהן שונאות בנות כאלה ולא מבינות אותן הרי ״מה חסר בנים בעולם״? ושאם הייתה להן בת לסבית הן היו זורקות אותה מהבית. או נגיד יש מישהי לסבית שאנחנו מכירות השם היחידי שהן יזכרו ויקראו לה זה ״תראי הנה הלסבית הזאת״. זה ממש מגעיל אני יודעת.. וכל פעם שיוצא שמדברים על משהו שקשור לזה אני פשוט יושבת שם ושותקת, כי באמת שאני מזועזעת מהן.. כאילו, איך אתן יכולות להגיד דברים כאלה? תחשבו שהייתן במקומן מה הייתן עושות? הייתן רוצות שההורים שלכן יזרקו אתכן מהבית? הן פשוט לא מבינות את המצב ולא מקבלות את השונה. וזה מתסכל ממש. אני חושבת שלעולם לא אצליח לצאת בפניהן. כי לפי איך שהן מדברות הן לא יקבלו מישהי שהיא כזאת וגם אם כן הן יסתכלו עלייה מוזר.
אני יודעת שיש כאלה שיגידו שאני חייבת להחליף חברות, אבל שתבינו, באמת שהן מדהימות ממש חוץ מהקטע הזה. ואני אוהבת אותן וכיף לי להיות איתן. לא הייתי רוצה לנתק איתן קשר. אבל מצד שני אני מרגישה שאני פשוט חייבת לומר להן את האמת, אבל זה כלכך מפחיד. אני מרגישה חסרת אונים.
אם יש למישהו עצות אני אשמח שתכתבו לי. וסליחה על החפירה.. פשוט הייתי חייבת להוציא את זה לאנשהו אני שומרת את זה רק לעצמי..