לפני כחצי שנה התחלתי לעבוד במקום כלשהו ולאט לאט התקרבתי לאחד העובדים התאהבתי בו עד שדיברנו ואנחנו ביחד כבר חודשיים.
אנחנו עדיין עובדים במצב של הקורונה ככה שיוצא לי לראות אותו בערך פעמיים בשבוע כשאחד מאיתנו עובד (אני ממש ליד העבודה ככה שאני יכולה ללהגיע אליו לאזור כשהוא עובד) וגם לא סיפרנו להורים ככה שאנחנו לא יכולים להיפגש באחד הבתים.
העניין הוא שלפעמים אני מרגישה שהרצון לראות את השני גדול אצלי הרבה יותר תמיד אני זו שיוזמת את הפגישות האלה אני לרוב שולחת את ההודעות בוואטספ שואלת איך עבר עליו היום מביאה נושאי שיחה והרבה פעמים התגובות שלו הן "כן, טוב ,בסדר"
גם כשהוא יכל לצאת הוא העדיף ללכת לאכול עם חברים , דיברתי איתו על זה כבר פעמיים והתגובה שלו הייתה שהוא מצטער ,קובע איתי פגישה בגלל מה שהרגשתי וחוזר חלילה, הרגיש לי שהוא מורח אותי וכאילו מפצה אותי על זה ,הוא טען שכשתיגמר הקורונה ניפגש הרבה .אני יודעת שהמצב לא מאפשר הרבה אבל אני לא מרגישה מאמץ מצדו הוא מסוגל לא לשלוח לי הודעה יום שלם (חוץ מבוקר טוב) ואז כשאני אשלח בלילה מה קורה ונדבר הוא יגיד שהוא עם חבר ואני אענה " אה אוקיי תהנה נדבר אחר כך"
אני אציין שהוא בחור מאוד מופנם ואני מקווה שעם הזמן הוא יצליח להיפתח אליי יותר.
אני לא אגיד שזה פוגע בי אבל זו כן צביטה בלב שמרגיש שאני לא בסדר עדיפויות שלו.
אני אוהבת אותו מאוד ובוודאות הוא אוהב אותי , זו מערכת יחסים והתאהבות ראשונה של שנינו(הוא באמת בן אדם מדהים)אני לא רוצה ללחוץ עליו ולצאת "החברה החופרת" הרגשתי שאני כזו כמה פעמים ,אנחנו בסהכ חודשיים ביחד אבל מצד שני אני לא חושבת שככה מערכת יחסים אמורה להראות .
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות