רוצה לעשות שינוי ולהעלות את הביטחון העצמי, איך עושים את זה?

שלום ומתנצלת מראש על החפירה :)
כמו שהבנתם, אני נערה בת 16, מסיימת את כיתה י' בקרוב, ובשנה האחרונה ניסיתי לשפוט בצורה אובייקטיבית את ההתנהגות שלי על מנת לראות איפה אני יכולה להשתפר, ונוכחתי לגלות מספר דברים בהתנהגות שלי שלא מוצאים חן בעיניי בכלל;

דבר ראשון, אני נפגעת בקלות ומכל דבר קטן.
אני כן מעריכה את עצמי (למרות שאני לא מראה את זה בכלל), ועם זאת מאוד חסרת ביטחון.
כתוצאה מכך, כל דבר קטן שאומרים לי ושפוגע בנקודות הרגישות שלי, גורם לי להיפגע ברמות ולא להפסיק לחשוב על זה למשך תקופה שיכולה להגיע גם לכמה חודשים.
יורד לי הביטחון בקלות רבה מפעם לפעם אפילו כשאותו אדם שגרם לכך בכלל לא התכוון (וכמובן, אני מאשימה פה רק את עצמי).
הייתי רוצה לדעת איך להיות בטוחה בעצמי, לקבל את עצמי כפי שאני ולהעביר בקלות ובהומור דברים שאנשים אומרים לי.
כמו כן אני מאוד ממעיטה מערכי בפני אנשים (כגון- "לא, אין מצב שאני אצליח", "ואו אני בטוח נכשלת", ומצטנעת יתר על המידה כשמחמיאים לי).
באיזשהו מקום אני עושה את זה מהפחד שאם כן אקבל את המחמאה, וכן אגיד שאני חושבת שאני מסוגלת, אנשים יחשבו שאני חושבת את עצמי יותר מדי, או שהם יחשבו לעצמם בגיחוך שאני משלה את עצמי.

דבר שני, שדי מתקשר לראשון, אני מתנהגת כמו סתומה למרות שבאיזשהו מקום אני כן חכמה וכן יש לי דברים חכמים ומועילים לומר.
יש לי המון יציאות שגורמות לאנשים להסתכל עליי במבט של "מה היא רוצה...?", אני אומרת הרבה דברים חסרי תכלית, מדברת במעט גמגום לפעמים ויכולה להיות מאוד ילדותית (מתלהבת מכל דבר, צוחקת מכל דבר, לפעמים נראית מאוד היפראקטיבית ומדברת בטון קצת תינוקי).
זה יכול להיראות חמוד לכמה אנשים, אבל בעיניי אני כבר מספיק בוגרת בשביל להביע את עצמי בצורה יותר רצינית ולא לומר סתם שטויות.
לזה מתווספת גישה מאוד שלילית.
פה אין לי כ"כ מה להסביר, אבל למשל- ילד בא ואומר לי "בוקר טוב", ובמקום להחזיר בברכה, אני עונה "בוקר כן, טוב לא" (וכד').
אחר כך אני תוהה מה בכלל כאב לי להגיד "בוקר טוב" כמו אדם נורמלי.
אשמח לדעת איך אוכל לחשוב פעמיים לפני שאני מגיבה.
מעבר לזה, אני יודעת שלא נעים להיות בקרבת אנשים שליליים כ"כ.

דבר שלישי, יש לי נטייה להתעצבן על אנשים שלא עשו לי כלום כשאני עצמי עצבנית.
אני משוכנעת שההתנהגות הזו לא בסדר, ואף אחד לא אשם בזה שלי היה יום לא טוב.

דבר אחרון, שלדעתי הכי קשה לשנות, אני מוותרת לעצמי יותר מדי בקלות!
לדוגמה, בתחילת השנה היה לי מאוד קשה להתחבר עם הילדים בכיתה שלי.
בלי לתת הזדמנות, אמרתי לאמא שלי שאני רוצה לעבור ללמוד בבית (למזלי זה לא קרה) ושבחיים לא אמצא חברים.
כל זה התברר כשטות מוחלטת, כי אחרי חודש בדיוק מצאתי את מקומי והיום אני מסתדרת בכיתה.
עוד דוגמה, בתחילת השנה היו לי לא מעט נכשלים במתמטיקה וישר חשבתי שאין לי שום סיכוי וביקשתי לרדת הקבצה.
ושוב, מאז מצאתי את דרכי והשתפרתי מאוד (טוב, נראה כמה זה יחזיק בשנה הבאה ;)), ובדיעבד אני מבינה שהייתי צריכה לתת הזדמנות לפחות עד סוף השנה.

בקיצור, רוב הדברים שכתבתי פה נובעים מביטחון עצמי נמוך, אז בכל אופן- אשמח מאוד אם תייעצו לי איך לשפר את התכונות האלה.
(יהיה נחמד שלא לקבל תשובות נוסח "תאהבי את עצמך כמו שאת"...)
תודה רבה מראש!