חוסר ביטחון שמדכא ומונע ממני דברים

היי, חשוב לי קודם להגיד שמה שאני כותבת הוא באמת מה שאני מרגישה ולא בשביל צומת לב או משהו בבקשה אל תצאו עליי.
בילדות שלי הייתי ילדה מלאה טיפה עם פצעים ושיער לא מטופח בנים היו נרתעים ממני בגיל ההיתבגרות 15-12. אפילו אבא שלי שהראו מישהי בטלויזיה ששמעתי שהוא אמר עלייה שהיא ממש לא יפה אמר לאמא שלי "וואי איך היא דומה לנוגה(אליי)".
אחרי כמה שנים הגעתי לגיל 17-16 וממש השתנתי ברמה שחברות שלי אמרו את הישתנת 90 מעלות מה זה פתאום נהיו לי שפתיים גדולות יותר, שיער חלק ובהיר יותר, היתאמנתי ורזיתי ממש ואבא שלי אמר שאני דומה לו פתאום והיחס של גברים ונשים ממש הישתנה אליי ואנשים פתאום נהיו נחמדים אליי יותר וכל הבנים בשיכבה רצו אותי.
היום אני בת 23 כבר ואני עדיין מרגישה שאני לא יפה אני חושבת שאני נראת טוב אבל לא חושבת שאני יפה ולא מעניין אותי להיות הכי יפה או לא, מעניין אותי רק להרגיש ביטחון עם עצמי הקטע שמהסביבה זה בידיוק הפוך ממה שאני חושבת עליי אם אני הולכת ברחוב לא מפסיקים להיסתכל עליי ולהגיד דברים כמו איזה יפה את לא אמיתית ולהתחיל איתי( וגם כשזה קורה אני ישר חושבת טוב בטח הוא סתם אומר ומחייכת בבישנות ומורידה את הראש) ואם אני עם אמא שלי גם אומרים לה הבת שלך מלכת היופי יפייפה וכאלה וגם בנות..
הקטע שאני לא מרגישה ככה ולא מצליחה להנות מיזה או מהחיים למשל אם גבר מתחיל איתי ישר אני חושבת בראש טוב עכשיו הוא יראה אותי מקרוב ובטח יחשוב שאני מכוערת ואם הוא אומר את ממש יפייפה וכיף לדבר איתך אני עדיין חושבת שהוא משקר לי בשביל להכניס אותי למיטה ושהוא אומר את זה לכולן בטח.. או לדוגמא חבר של בן זוג של חברה שלי החזיק לי את היד ואמר להם זאת תיהיה אישתי היפה וחייכתי אליו והוא חייך ובמקום להנות מהרגע נלחצתי וחשבתי שהוא צוחק עליי מתי שהוא חייך.. ואז שעה אחרי שהוא הלך חבר שלו בא לדבר איתי וראיתי אותו עוצר אותו כזה ואומר לו משהו וחשבתי שהוא אומר משהו כמו "עזוב אותה היא עם בעיה או משהו" ואני דיי בטוחה שהוא לא אמר את זה מבחינת הגיון.. אבל שיכנעתי את עצמי בראש השרוט שלי שהוא אמר ואשכרה נפגעתי מיזה.. יצאתי כל החיים רק ל2 דייטים כי חשבתי תמיד שאני לא יפה טובה מספיק לעומת הגבר ושכולן יותר טובות ממני גם כי אין לי תואר ויש לי מקצוע שאני אוהבת אבל תמיד אני חושבת שהוא יעדיף בחורה עם תואר שמרוויחה יותר ממני כי גם אבא שלי אמר לי שהייתי בת 16 "אם לא יהיה לך תואר תצטרכי להתחתן עם מישהו מהשוק ומי ירצה אותך בכלל" לא שיש לי בעיה להיתחתן עם מישהו מהשוק אם הוא בחור טוב חח.
הקטע שהשנים עוברות ובמקום להנות אני כל הזמן ממשיכה עם המחשבה הדפוקה הזאת שאני מכוערת ולא מספיק טובה וברור שיופי זה לא הכל וכמובן שיש לי עוד מלא דברים בחיים שאני אוהבת לעשות פשוט השנים עוברות ולא ממש בא לי להיות בגיל 34 לבד בלי אהבה כל החיים.. כדי לנסות פסיכולוג מה אתם מציעים לעשות?