היי לכולם,
אני ובן זוגי כבר 3 שנים ביחד ומתוכם גרים יחד שנה
בקיץ הוא הציע לי נישואים והסכמתי
בשנה הראשונה של הקשר היה בנינו חיבור מדהים והיה לי ממש כייף איתו,
הרגשתי שלפני הכל הוא חבר טוב שלי אבל משהו נעלם, הקסם הזה שהיה בנינו הפך לשגרה מאוסה
אנחנו משתנים והפער שיש בנינו הולך וגדל ....
יש בנינו פערים מנטלים מורגשים בהחלט, אני תמיד מרגישה יותר חכמה וקשה לי להעביר אליו אחראיות, נשען עלי כאילו שאני מגדלת ילד קטן, הוא משעמם אותי, ולפעמיים אפילו מביך, ולאחרונה הוא החליט לתחזק בדת (אני חילונית והכרתי אותו חילוני כמוני) וזה משהו שמאוד קשה לי לקבל..
כל זה כמובן גם משפיע עם המשיכה שלי כלפיו..
אני מרגישה שבהתחלה הייתי מחכה למגע שלו והיום אני מוצאת את עצמי ממציאה תירוצים למה לא..
אני יודעת שזאת נשמעת מערכת יחסים מזעזעת ואתם שואלים את עצמכם מה אנחנו עושים ביחד
אבל אני מרגישה שאחרי כל מה שכתבתי אני אוהבת את האופי שלו, את הנשמה שבפנים
הוא בחור מדהים עם לב ענקי, הוא מכיל אותי ואוהב אותי ומקבל אותי עם כל הדפקות שלי (ובהחלט יש לי)
אנחנו אמורים להתחתן בעוד ארבעה חודשיים
ואני שואלת את עצמי
אם אני עושה את טעות חיי??
אם אני מתחתנת עם הבן אדם הלא נכון??
הרי אם אני מרגישה את כל מה שכתבתי עכשיו מה יקרה בעוד שנה או עשור??
או שאתחרט על זה ורק שאחזור לרווקות אעריך את השיעמום שהיה לי איתו??
איך לעזאזל בוחרים גבר לכל החיים?????
תודה מראש לעונים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות