צריכה למצוא מקום לפרוק. מה לעשות?

אז כפי שניתן להבין מהכותרת אני צריכה מישהו לפרוק אליו את הבעיות שלי, אני עכשיו בכיתה י' ומתחילת החטיבה המערכת יחסים שלי עם אמא שלי נהרסה לחלוטין לדעתי. בהתחלה זה היה פשוט שלא הייתי מסכימה איתה על כל דבר ולה היה קשה עם זה, גם אז וגם עכשיו היא בטוחה שכל מה שאני אומרת זה במטרה להאשים אותה (בכנות בשלב הזה אני בטוחה שפשוט קשה לה להתמודד עם זה שהיא טועה), כל ריב היה נגמר בויתור שלי שהייתי מתנצלת על זה שהתחצפתי במהלך השיחה (אני באמת עובדת על זה, אני יודעת שזה רק עושה גרוע יותר אבל אני לא יכולה פשוט לא לעשות כלום כשהיא צועקת עליי בלי הפסקה), היה רק פעמיים שזה נגמר בהתנצלות שלה ולדעתי רק אחת מהן הייתה כנה, בראשונה ברחתי לבית של חברה (אי אפשר לקרוא לזה בריחה כי די הודעתי לה שאני פשוט הולכת לשם לנקות את הראש כי אני לא רוצה להיות לידה יותר) והיא לקחה את זה קשה והתנצלה (בקצרה זה היה ריב שלם על זה שהיא לא מוכנה להקשיב למה שאני אומרת לה, לא משנה מה). פעם שנייה ברחתי שוב אבל בלי ליידע וזה היה קשה יותר, יצאתי פשוט החוצה וסירבתי לחזור הביתה, ובפעם הזאת היא פשוט התייחסה באדישות למה שקרה והתנצלה (אני חושבת, לא באמת זוכרת שהיא באמת התנצלה).
חשבתי שלברוח מהבית יגרום לה להבין שזה לא משהו שאני ממציאה (מה כבר היא לא האשימה בזה שאני אומרת לה לפעמים שהיא טועה, הורמונים, לחץ...), אני יודעת שאני באמת לא ילדה שעושה שטויות (אני לא מעשנת או שותה, אני משקיעה בלימודים ואני די בסדר). אבל היא פשוט מתייחסת באדישות להכל או צוחקת על זה, לא משנה כמה אני מנסה להיות רצינית היא לא לוקחת אותי ברצינות. אני מנסה להסביר לה שקשה לי עם זה שהיא באה כל יום וצועקת עליי או שאני עייפה מלריב ואני רוצה פשוט שנייה לדבר על זה כי זה מתחיל להשפיע בצורה לא יפה על המשפחה (בארוחות אני יותר עוקצנית, אחותי כבר אומרת שאני עברתי כל גבול אבל אני חייבת לומר, אני לא יודעת איך עוד להראות שבבית לא הכל בסדר). לרוב אחרי ריבים אמא מתנהגת כאילו לא קרה כלום, לא משנה מה היה בריב ומה היו התוצאות שלו בשבילה זה כלום, חשבתי בהתחלה שהיא פשוט עושה שככה יהיה אווירה טובה יותר בבית אבל הריבים חוזרים על עצמם. באמת קשה לי, אני לא יכולה יותר עם זה שאין לי דרך להראות את זה, לא משנה אם אני בוכה או מתחננת או בורחת מהבית זה לא גורם לה לשנייה לחשוב "רגע, על מה הריב היה בכלל? למה זה נגמר ככה כל פעם?".
המשפט שהיא כל ריב אומרת זה "אל תנסי לחנך אותי, תקבלי אותי כמו שאני", אני לא מנסה לחנך אותה, אני רוצה שהיא תתייחס אליי כמו בן אדם, זה נכון שהיא אמא ואני הבת אבל היא לא אלוהים, אני לא יכולה להקשיב לכל דבר שהיא אומרת.
סליחה שחפרתי אבל הייתי חייבת פשוט, לרשום את הכל, אין לי למי לפרוק הכל, אני יודעת שיש יותר גרוע, אני יודעת שזה כלום אבל אני רק רוצה שנייה שמישהו יקשיב למה שקורה ולמה שאני מרגישה. תודה אם קראתם הכל.