אוקי, לא פגשתי הרבה גברים בחיי. הייתי בשלוש מערכות יחסים בחיי (החל מכמה חודשים ספורים וכלה בשנתיים) ויצאתי לדייטים (לרוב אחד, לפעמים 2-3) עם אולי עוד 20 גברים. לא באמת ספרתי, אז זאת הערכה גסה. אני לא יודעת אם זה נחשב הרבה או מעט בהתחשב בגילי וזו לא הפואנטה. חוץ מאשר בקטע הרומנטי יצא לי כמובן לפגוש עוד גברים במהלך חיי, בין אם היו אלה ידידים או קולגות, והם כולם, איך לומר בעדינות - סמרטוטים בעיניי. כאלו שצריכים "לבקש רשות" מהאישה להיפגש עם חברים, כאלו שנותנים לאישה להחליט הכל ולנהל את העניינים, כאלו שמתייעצים עם הבחורה לאן לקחת אותה לדייט ראשון (זה בסדר גמור לשאול "את סבבה עם ללכת ל-X?" אבל אל תיתן לי לבחור את המקום, את השעה ועוד להגיד לך אם אתה תבוא לאסוף אותי או שאני אגיע בעצמי).
אני לא יכולה לכבד גבר כזה. אל תבינו אותי לא נכון, אני לא מחפשת רודן, אבל כן אחד שהוא גבר במובן שנחשב בימינו "אולד-פאשן". אחד שלוקח את המושכות לידיו, אחד שלוקח על עצמו אחריות, אחד שמחליט החלטות ועומד מאחוריהן, אחד שיש לו דעות ורצונות משלו, אחד שיודע לעמוד על שלו (גם מול "האישה המפחידה").
לראשונה בחיי, בגיל 35, גם פגשתי מישהו כזה בול ואמרתי לעצמי "או! איפה היית כל חיי?", אבל אחרי כמה חודשים הוא אמר לי שזה נגמר, ובערב של תסכול ושיכרות אמרתי לחברה שזהו, הוא היה היחידי כזה ויותר אין, אז היא אמרה לי: "אין מצב שזה נכון, תפרסמי שאלה באסקפיפל הזה שלך ותראי שאת טועה".
אז בואו נראה מי מאיתנו צודקת...
נ.ב. בנות יקרות, בבקשה מכן אל תענו על הסקר סתם ככה. יש פה ארוחת סושי מאוד יקרה על כף המאזניים ;)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות