היי אסק פיפול.
לפני כחצי שנה הכרתי בחורה מדהימה דרך חברים משותפים( חייב לציין יש לה עבר מיני שופע שלפי דבריה היא נמשכה אליו כתוצאה מנזק נפשי כלשהו אך אגיע לזה בהמשך). אני התאהבתי אך מבחינתה הייתה סוגיה בלתי ניתהת לפתירה שעל פיה אני והיא לא נהיה יחד. שלושה חודשים של שיחות על בסיס יומי הסתיימו בזה שדיברנו על הסוגיה היא הבינה שאין שום בעיה איתה ונהיינו יחד. היום ,שלושה חודשים אחרי אני מכונס במחשבות. איך יכול להיות שאני לפני שלושה חודשים הייתי חבר נפש, רומנטי, דביק ואוהב שהיה יושב איתה לשיחות של שעות על החיים הפכתי לאדם שלפי דבריה התחיל להזניח את הקשר כתוצאה מהעבודה שלי. אנחנו פחות ביחד מסחינה פיזית וטכנולוגית גם ומבחינתה בשיחה שערכנו רם זה שכבר לא רשמתי לה לילה טוב ובוקר טוב מראה על חוסר ריגוש בקשר. דיברנו והחלטנו שניתן עוד הזדמנות. עכשיו כאן עולה הבעיה, מצד אחד אני באמת אוהב אותה ואני באמת באמת רוצה להיות איתה אך מצד שני אני מרגיש שאיני בשל לזוגיות. קשה לי להראות כל יום כל היום אהבה מרובה וכבר המין ושיחות הנפש האלו נהיו סוג של הרגל שנהיה משעמם (אין גיוון) והדבר שהכי מפחיד אותי או שניפרד והתור של האנשים שמחכים לה כשניפרד או אחד מהסטוצים מהעבר שלה פשוט ימשוך אותה אליו ויגרום לה לחזור אליו ולשכב איתו שוב ואני ארגיש כל כך שבור ואדיוט על זה שעזבתי אותה.
מה אתה חושבים שכדאי לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות