אני כרגע נמצאת במערכת יחסים השניה בחיי ומהר מאוד אני נקלעת למחשבה של "אולי בעצם אנחנו לא מתאימים, עדיף להיפרד", גם במערכת יחסים הקודמת זה היה ככה. אני מאוד מאוד רוצה אותן ועד שזה מתממש ונהיה רשמי משהו שם מתקלקל לי. אני מרגישה כל כך מתוסבכת כרגע. הבעיה שלי היא שאני אף פעם לא מרוצה. אין לי נחת במערכות יחסים. אני חושבת על הכל ומנתחת הכל. מהר מאוד אני נקלעת למחשבות על פרידה. מצד שני- אף פעם אין לי את האומץ להיפרד. כשזה מגיע לרגע הזה המילים לא יוצאות והכאב משתלט.
ואז אני נשארת שם. וזה נגרר. ואני לא שם במאה אחוז. ואני גלויה לגבי זה- אבל לטענתו הוא כן איתי במאה אחוז וזה בסדר מצידו שאני אהיה לא לגמרי סגורה על עצמי ושאני לא צריכה להילחץ. אבל אני כן נלחצת, אני רוצה להיות במאה אחוז ואני לא רוצה להיות כזו פרפקציוניסטית ושכל דבר קטן יפריע לי בהתנהגות.. אבל אני כזו.
אני מתחילה לחשוב שתהיה לי יותר נחת לבד. אולי יותר טוב לי בדרך הזו.
יש לי תקווה קטנה שאולי הבעיה היא לא בי אלא בזה שלא מצאתי עדיין את הבחור הנכון לי. יש מצב שזה נכון? מה דעתכם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות