סיימתי י"ב, היה לי כיף,הכרתי חברות לכל החיים,התבגרתי,הייתי עצובה,התחשלתי,ניסיתי,הבנתי,נפתחתי,תפסתי ביטחון,נהייתי גדולה יפה ובוגרת כל זה אבל דבר אחד לא,,חבר,בנים,קשר עם מישהו,נשיקה,להרגיש שבנים מסתכלים גל עליי ולא רק על חברות או אחרות.. אני גם רוצה,פשוט מאוד,אני גם רוצה,זו לא גחמה,זה לא מתוך הרגשה שזה ימלא לי את כל העצב שיש לפעמים כמו לכולם או את הבעיות כי בעיות תמיד יהיו ואתמודד איתן
אני פשוט רוצה את זה,לחוות להתרגש לפחד,הביא אותו הביתה,לדבר עליו עם חברות וסבתא ,להרגיש כאילו אני גם כמו כולן ולא תקועה... אני מרגישה היחידה,אני לא אבל ככה אני מרגישה...ופשוט אני לא מבינה למה זה עד כדי כך מציק לי אבל זה מציק אני רוצה שמישהו ירצה אותי,שימצא חן בעיניי אני בעיניו..שידאג לי כשקשה ושיהיה לו אכפת ושאני ירגיש איתו טוב, נמאס לי כי אני לא יודעת איך להכיר..אני כן יוצאת אבל אני מה לעשות לא נראית כזו גדולה או אני לא כוסית,מה לעשות זו אני...
מי מבטיח שיהי?האני סיימתי בית פר ומרגישה שלא הספקתי כלום...אני רוצה שהזמן יעצור אבל במקום זה הוא טס במהירות של 1000 קמ"ש
אומרים שזה מגיע כשלא מצפים..אבל כמה אפשר?אני לא מבינה למה לאחרים כזה קל...למה לי לא?למה אני "יוצאת דופן"?אני יודעת שלכל אחד יש את הקצב שלו אבל זה לא שאני נרתעת או ביישנית כמו אחרות..אין לי בעיה לדבר עם בנים
אני מרגישה מוכנה באמת לא כמו לפני שנתיים...ואני לא שומרת על עצמי..פשוט לא הייתי הזדמנות למיטב ידיעתי(יש שניים שאולי אולי היה קורה משהו..אבל לא הייתי מוכנה..)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות