יש לי חבר כבר שנתיים בקרוב, כשהתחלנו לצאת החודשים הראשונים היו מדהימים, אהבה חזקה. לאט לאט דברים התחילו להתדרדר. במהלך השנה האחרונה אנחנו אמנם זוג, אבל לא מתנהגים ככה, שוכבים פעם בחודש, במקרה הטוב, ונשיקות.. הפסיקו כבר לפני המון זמן. אנחנו אומרים אחד לשני שאנחנו מאוהבים אבל אני יודעת שגם הוא לא מרגיש ככה- מדחיק את זה, וגם אני. אנחנו ביחד כי אנחנו *צריכים* להיות ביחד. הרי אני שלו והוא שלי. תנו לי לספר לכם עליי קצת, אני נמשכת לנשים גם, אני חושבת על זה המון כבר שנים. אתמול הייתי בבר ואיבדתי את הראש, באמת. אני יודעת שאלכוהול זה לא תירוץ, אבל משהו בי נשבר כשאני שותה. הברמנית התחילה איתי והזמינה אותי לבוא אליה מאוחר יותר, אמרתי ״כן״, אבל אחר כך אמרתי לה שאני חוזרת לאזור שלי, משהו בי אמר לי ״את טועה, אל תעשי את זה״- ובצדק. חזרתי הביתה שפוכה ואמרתי לה שהיא יכולה לבוא.. הבאתי את הכתובת, ואחרי עשרים דקות, שוב הראש שלי אומר ״תבטלי- עכשיו״. וככה עשיתי, אמרתי שאני עייפה ואז היא כתבה לי שהיא כבר הגיעה. אז כמובן שהכנסתי אותה, היא הגיעה מרחוק ואני יצאתי מטומטמת. היא עלתה.. ודברים קרו. רק התמזמזנו קצת והיא הלכה. אלכוהול זה לא תירוץ אני יודעת, אבל הציפייה שלי, והמשיכה והאופוריה.. נפלתי. אני רוצה להקיא על עצמי. הבן זוג שלי בן אדם מדהים, בן אדם שאני אוהבת, אולי לא בצורה של התאהבות- אבל הוא בן אדם אכפתי ואמיתי. כואב לי כל כך לפגוע, אבל פשוט לא עצרתי. בכנות? אני לא כל כך זוכרת אפילו מה קרה במדוייק עם הבחורה. פאק. פשוט פאק. הדבר היחידי שאני מבינה כרגע שעליי לעשות, זה להפרד ממנו- עכשיו. הוא לא צריך להיות איתי במיוחד עכשיו. אני הולכת לקחת את האירוע הזה ולעבוד על עצמי, דבר כזה לא יכול לקרות *לעולם* שוב. הגעתי לתחתית של התחתית ומפה אני יכולה רק לטפל בעצמי, לעלות בחזרה (כמה שאפשר), להפרד ממנו ולהמשיך הלאה. אני לא אגיד לו שבגדתי- לא מגיע לו..הוא צריך לשכוח ממני ולמצוא אהבה אמיתית, לא כמו שהייתה לנו, ואולי אני גם מפחדת ומוכת אשמה ובושה. בבקשה תעזרו לי ותגידו לי מה אתם חושבים..?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות