אני והבת זוג שלי ביחד ארבעה חודשים.
מהתחלה הייתה בינינו כימיה מטורפת, אנחנו משדרות על אותו גל וההרגשה היא שאנחנו מכירות שנים. יש בינינו תקשורת טובה ובריאה והרבה צחוקים.
פעם היינו שוכבות כל יום. היא פחות הייתה יוזמת, ופחות נוגעת לי בגוף לפני שהגיעה לאזור עצמו, כי טענה שהיא מתביישת ליזום ומפחדת לגעת בי שמא לא תהיה טובה מספיק או שבטעות תעשה משהו שלא יהיה נעים לי. תמיד היה לה חוסר ביטחון לגבי כמה היא טובה ואם לא גמרתי היא לקחה את זה על עצמה.
דאגתי תמיד להרים לה את הביטחון, ליזום יותר ולגעת בה יותר בעצמי.
היא עברה כמה וכמה תקיפות מיניות רציניות בחייה, ולכן גם הבנתי את הקושי שלה עם הנושא.
בחודש האחרון אנחנו לא שוכבות בכלל.
היא אומרת שהטראומות התגברו אצלה, ואם פעם היא הייתה מסוגלת להדחיק אותן, היום היא כבר לא יכולה.
אני יודעת וגם היא יודעת שהיא צריכה ללכת לטיפול לעבד את הטראומות האלה, אבל ייקח זמן עד שהיא תלך לטיפול, לא משנה מאיזו סיבה.
אני מנסה להיות שם איתה, להכיל אותה ובאמת להיות סבלנית איתה, אבל היא נותנת לי מסרים סותרים: מצד אחד היא אומרת לי ליזום בעצמי, כי להעלים את הבעיה לא יפתור אותה והיא צריכה לעשות סקס כדי להתגבר על זה. אבל כשאני באה ליזום, היא אומרת שקשה לה והיא לא מסוגלת.
אני מאוד מבינה אותה, אבל קשה לי פיזית כבר להיות לידה כל היום, לנשק אותה ולהתחרמן איתה ואז שזה ייעצר. אני יודעת שאני נשמעת אנוכית אבל אני כבר משתגעת בלי סקס. הגוף שלי פיזית נהיה עצבני מזה ואני לא יכולה פשוט להגיד לעצמי שזה לא מפריע לי.
אני מאוד רוצה לעזור לה אבל אני לא יודעת איך, ואני מאוד רוצה שהמצב ישתנה.
מה עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות