אנחנו ביחד שנתיים. בכל פעם שאני מרגישה רע או ניצבת בפני בעיה, אני פונה אליו לתמיכה ובסוף מרגישה רע עוד יותר בגללו. אני לא מחפשת עצות או פתרונות מאחרים, אני פשוט רוצה שמישהו קרוב יקשיב לי ויראה לי שאני לא לבד. אבל הוא אומר שאני חייבת להקשיב לכל העצות שלו "כי הוא תמיד צודק". לפעמים הוא פשוט מטיף לי "הרי ברור שאני תמיד צודק אז למה את לא מקשיבה לי?". אני מבקשת ממנו להפסיק לדבר, שאני רק רוצה שהוא יקשיב ויתן לי לפרוק, בלי לנסות לתקן, רק לשאול ולהתעניין. הוא מפרש את זה כזלזול בו ובעצות שלו, וזה מוביל לריב רציני. הוא כועס עלי שאני דוחה את העזרה שלו וממשיכה לטעות בגלל חוסר ההקשבה אליו. לטענתו, אם אני רוצה הקשבה, אני צריכה לדבר רק עם החברות שלי. הוא גבר ולכן הוא כביכול חייב להיות פרקטי.
אני רוצה להאמין שהוא אומר את זה מדאגה, כי באמת יש בעיות שחוזרות על עצמן והעצות שלו לא רעות. אבל ברור לי שהשינוי מגיע רק ממני, ועד אז אני פשוט לא רוצה להרגיש לבד בבלגאן. אם אני מרגישה שהוא מטיף לי, זה רק יוצר אצלי דחיה והורס את הפתיחות ביננו. אני שמחה שהוא רוצה לעזור, ואני מסבירה לו איך, אבל הוא ממשיך בדרך שלו שלא עושה לי טוב. איך לגרום לזה להשתנות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות