יש לי חבר כבר שנה וחצי. עברנו המון בשנה הזאת והיא הייתה מאוד עוצמתית עבור שנינו. הוא בן 29, בן אדם מקסים, עוזר תומך וצר לי כי הרבה זמן לא מצאתי מישהו כזה. אני מאוד אוהבת אותו אבל יורד לי ממנו כל כך בזה שהוא לא עושה כלום עם החיים שלו. בגיל 24/25 הוא נקלע למשבר בעקבות עוקץ סדרתי שעקץ אותו בסכום גבוה של כסף, בעקבות זאת נפתחו לו כמה תיקים בהוצאה לפועל, הוא טיפל בתיק אחד אם אני לא טועה, שבסופו לא שילם כלום וכך גם לשאר התיקים וחי את חייו כרגיל ואת משכורתו העביר לחשבון הבנק של אחותו. במשך הזמן הזה שלחו לו המון מכתבים, שאת רובם הוא לא פתח אפילו. עד שכבר היה מצב שעיקלו לו גם את המשכורת והלכנו לעורך דין ונפתח לו תהליך של חדלות פירעון שלוקח כמה שנים שבסופם הוא מתחיל חיים חדשים כמובן עם כל החסרונות שיש לפושט רגל. בזמן הזה הוא עובד כברמן וכמנהל בר סטנדאפ, בשניהם כמובן השכר לא בשמיים. הוא לא למד, אין לו כלום ביד, הוא גר אצל ההורים, ואני חוששת מפני העתיד שלי. אני לא מעליו, אני סטודנטית למשפטים וגם את כל הכסף שהיה לי בזבזתי, אבל אני רואה את העתיד שלי, את המקצוע שלי ואת הכסף שארוויח. הוא עוד פחות משנה יגיע לגיל 30 ואני לא יודעת מה יש לנו לחפש ביחד, הוא אפילו לא חוסך כסף. הוא תמיד מגיע למצב שהוא עם שקלים אחרונים. למרות שהוא לא חוסך ממני ועוזר ונותן כשהוא יכול. אני לא יודעת מה לעשות, מצד ראשון אני ממש אוהבת אותו, מצד שני אני לא מצליחה לראות איך אפשר להתפרנס ככה ולצמוח, איך הוא יכלכל אותי? אם נביא ילדים איך אותם? אין שאיפות, תוכניות. ואני מאוד רוצה להישאר איתו אך אהבה היא לא סיבה מספיק מספקת כדי להצדיק ולהמשיך את הזוגיות הזו כנראה. מהי דעתכם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות