ההורים שלו רוצים שהוא יתחתן רק עם משהי מהעדה שלו!

שלום לכולם,
ממש קשה לי, אני שבורה.
יש לי חבר שנה, אנחנו מאוהבים בטרוף. כל השנה הזאת איתו רק מילאה בי את החסר,
כשאני איתו אני שלמה, אני באמת אני, בלי מסכות.
והוא גם אוהב אותי,
לא הלכתי אליו לעולם הבייתה, כיוון שהעדה שלו היא מאוד פרמיטיבית , וההורים שלו רוצים שהוא יתחתן רק עם משהי מהעדה שלו, שתהיה דתייה, משפחה מה''מעמד'' שלהם, שלא יהיה עליה קעקועים, ועוד המון דברים שהם לא בדיוק אני.
לא דתיה, לא בעדה שלו, יש לי קעקוע, וההורים שלי לא מוכרים בשוק ההון,
אבל אני בחורה טובה, והמשפחה שלי משפחה טובה, ואני מאמינה בה', ואני אוהבת אותו. שזה העיקר לא?
והוא גם לא בא אלי, הוא לא רוצה להיות בן בית אצלי ולהרגיש לא נעים כי זה לא הדדי.
אוקי, מבינה אותו...
תמיד בתוך תוכי ידעתי שהקשר בנינו עתיד להסתיים, יום יבוא, הוא יגיע לגיל המיועד לו, וההורים שלו ישדכו לו איזה בחורה. ''מהליגה שלהם'' .
אבל הוא? לעולם לא אמר לי את זה בוודאות, אף פעם הוא לא בא אלי ודיבר בכנות שההורים שלו לעולם לא יקבלו אותי. תמיד כשאמרתי לו ''הקשר שלנו עתיד להסתיים'' הוא היה אומר לי ''די תפסיקי לדבר שטויות'' ועוד כל מיני דברים כאלה.
ביומיים האחרונים היה בנינו ריחוק, ואז הוא שלח לי הודעה
שהוא רוצה להיפרד, כי הקשר שלנו מפחיד אותו, והוא אוהב אותי יותר מאשר את עצמו, והוא כבר לא מכיר את עצמו, ש90 אחוז מהיום הוא חושב רק עליי...
בהתחלה לא הבנתי, אמרתי לו מה זה תירוץ? מי ניפרד כי הוא אוהב?
ואז הוא אמר לי בעצמו, הקשר שלנו עתיד להסתיים, ככל שנמשיך בו יותר ככה יהיה לשנינו בבו היום קשה הרבה יותר. ושצריך להקדים תרופה למכה.
אני יודעת שהוא צודק, אני יודעת שזה הדבר הכי נכון, אני כל כך כועסת עליו, ואני עוד יותר כועסת על עצמי. כולם אמרו לי להפסיק עם זה, ההורים שלי, המשפחה שלי, החברות שלי, הידידים שלי, אני בעצמי. איך המשכתי. איך הגעתי למצב הזה שאני לא מסוגלת בלעדיו. ומצד אחר הוא לא אשם, הוא לא בוחר בזה,
קל להגיד ''אם הוא אוהב הוא ילחם'', זה נכון, אבל זה גם לא נכון. לא במקרה שלו לפחות.
זה היה יום שישי ביקשתי שניפגש במוצא''ש בפעם אחרונה,
לא יודעת אפילו אם זה נכון לי, להפגש איתו, להריח אותו פעם אחרונה, לנשק אותו פעם אחרונה, לדבר איתו פעם אחרונה.
מאז שזה קרה אני לא מפסיקה לבכות לא מפסיקה לחשוב עליו.
אני קשורה אליו אני תלויה בו, הוא השיגרה שלי, אני ממש אוהבת אותו.
ואני כועסת על עצמי שלא הערכתי כל דקה איתו.
וקשה לי. כי זה בנאדם שאני אוהבת ושאוהב אותי בחזרה! למה אנחנו לא יכולים להיות ביחד? איך הורים יכולים להחליט לילד את מי לאהוב? איך???
אני אומרת לעצמי, שעכשיו אולי יהיה לי יותר טוב? אני אכיר מישהו שהמשפחה שלו תאהב אותי? אני אתחיל לעשות אולי יותר כושר? אני אמצא אולי עבודה טובה וינתק את הראש ממנו? שום דבר לא מנחם אותי... אני אוהבת אותו.