בגלל המלחמה חזרתי להורים בלית ברירה וכבר קשה לי

היי, עד המלחמה גרתי בדירת שותפים בגלל הלימודים והעבודה בעיר, אבל תמיד הקפדתי על שוויון בין הדירה לבין הבית של ההורים, זאת מאחר ואחי מתמודד עם מוגבלות.
עכשיו בגלל המלחמה אין לו מסגרת ובקושי פעילויות אירי צהריים כך שאני וההורים שלי מתעסקים בלמצוא איך להעסיק אותו ביומיום.
מהעבודה אישרו לי אמנם להגיע יומיים למשרד ולעבוד יומיים מהבית בעוד שכולם עובדים מהמשרד, אבל עדיין קשה לי.
קשה לי להיות שונה בתחום הזה, פי כמה וכמה עכשיו.
קשה לי לקבל מסרים סמויים או מבטים מעמיתים בעבודה למרות שמודעים לסיטואציה.
קשה לי שבכל פעם שאני יוצא מהבית לעבודה או לפגוש את הבת זוג אני מקבל שאלות של מתי אני חוזר, כאילו אני בן 15.
קשה לי שהעצמאות שהייתה לי עד עכשיו נפגעת ברגע ואני חוזר להיות תלותי בהורים.
זה יישמע אמנם ילדותי, אבל כן, קשה לי.
מחכה שתיגמר המלחמה ואוכל לחזור למה שעושה לי טוב, לאיזון החשוב בין משפחה לעצמאות.
ושלא יהיה ספק, אני אמנם לא אובייקטיבי אבל עושה המון למען המשפחה שלי ככלל ולמען אחי בפרט, אבל אני מרגיש שאם לא אני אדאג לעצמי ולפיתוח החיים שלי, לא יעשו את זה במקומי.
וכן, אני חושב על זה תוך כדי המלחמה, אחרת אני עסוק במחשבה על המצב בכל רגע ורגע.
אשמח לשמוע מה דעתכם ותחושות על המצב.