רק אני מפחדת מהיום שאחרי?

שלום לכולם
אני ממש מחפשת לפרוק ואני חושבת שזה המקום אשמח לדעת מה דעתכם כי זה סיטואציה מאוד מורכבת כי אין אחד לדעתי שלא חושב על הדברים האלו במצב הנוכחי של אזרח במדינת ישראל. אשתדל שזה לא יהיה פוליטי, למרות שאין מה לעשות תמיד יש פוליטיקה אז אשתדל לא להקשות עליכם.

בעיקרון, אני אדם באופיו חייב לדעת מה קורה איתו כל הזמן ולא לחיות בחוסר ידיעה. כלומר שאני תמיד חייבת לדעת את התוכניות שלי להמשך ולא לחיות בצורה של זרימה עם החיים ובטח שלא לחיות את הרגע.
הכל חייב להיות אצלי מתוכנן מראש. כך אני וגם בן זוגי וזה אחד מהדברים המשותפים לנו מעוד המון דברים משותפים. אנחנו כבר 5 שנים נשואים ועכשיו מגיע הרגע בו אנחנו מתחילים לעבוד על הקמת תא משפחתי.
בכל מקרה, לפני כמה שנים לאחר החתונה הקמנו בית גדול ויפה והשקענו המון כסף בבניתו. בנוסף, שנינו עבדנו מאוד קשה להגיע למקומות העבודה שלנו בהם אנחנו עובדים כיום ועם כל זה 3 חודשים לפני המלחמה אימצנו כלבה מתוקה.
כשהגיע ה7.10 ופרצה המלחמה מאז ועד היום בן זוגי חווה 2 סבבי מילואים עם הפסקה ביניהם. הראשון לקח 5 חודשים והשני חודשיים וחצי. בנוסף, יש לנו חברים קרובים שעושים מילואים ללא הפסקה מתחילת המלחמה ועד היום חלקם לא נשואים וחלקם כן אך ללא ילדים ומה שקורה שמהשיחות אחרונות שלנו איתם הם פשוט לא רואים עתיד במדינה והם שוקלים ביום מן הימים פשוט לרדת מהארץ.
אנחנו לאט לאט נוטים להסכים איתם אבל לא מודים בכך בגלל שאנחנו מאוד קשורים למשפחה שלנו ורצינו לגור קרוב אליהם כדי שבעתיד נקים משפחה וכולם יהיו קרובים אחד לשני כמה שאפשר שהמשפחה תהיה מגובשת.
ופה הבעיה, אנחנו שנינו מבולבלים ומסכימים שלא טוב יהיה לחיות פה עם השנים אם המצב ידרדר גם מבחינת המלחמה וגם מבחינת השלטון ואנחנו חוששים לעשות את הצעד הזה רק אם לא תשאר לנו ברירה נעשה זאת. לאחר תקופה בה המלחמה מתקיימת, הדעה שלי ושל בן זוגי מאוד השתנתה ואני בטוחה שאצל עוד המון אזרחים בארץ זה גם קרה
וכרגע אנחנו חושבים על התחלת תהליך בהוצאת דרכון זר ולאחר מכן נתקדם.
אבל כן מאוד קשה לי לדמיין את עצמי חיה במקום אחר ולא בישראל אפילו אם יהיה בבעלותי דרכון זר כי אני פשוט מפחדת לעשות את הצעד הזה כי זה לבנות חיים מחדש במדינה אחרת, אפילו שזה לא משהו מיידי וזה תהליך ארוך, צריך גם לבדוק את המקום לפני וגם בידיעה שהרפואה שם מפחידה אותי מבחינה שאם אני אצטרך בדיקה או אצטרך ללדת, איך המערכת הרפואית וגם השפה, הקושי השפתי וגם יש לנו את הכלבה שלנו שאנחנו לא יודעים איך מעבירים אותה ואיך מרגילים אותה לסביבה חדשה.
זה מצב מאוד מורכב וקשה ואני ממש מפחדת מהרגע השחור הזה כשהוא יגיע כי אני רואה שהזמן אוזל והמצב במדינה לא טוב מכל הבחינות.
הכל יקר, אין ביטחון, דת שמחפשת לשלוט, מלחמה ותחושת לחץ ומשכורות לא טובות ולא מספקות ואני לא מרוויחה משכורות עתק כמו בהייטק למשל. אבל לעומת זאת, במדינות אחרות אין להם דאגות ביטחוניות כמו שיש בישראל, אבל דאגות אחרות בטוח יש. ועכשיו אחרי שכתבתי הכל...
מה הייתם עושים במקומנו? הייתם עוזבים או נשארים?