מרגישה אבודה בגללו, החתונה בוטלה... החיים שלי לא להיט

אני מרגישה אבודה, זה ארוך.... מצטערת... חייבת עצה של אדם זר.

לפני כ9 חודשים הכרתי בחור שמבוגר ממני ב7 שנים. כבר בפגישה הראשונה ראיתי בו מה שחיפשתי שנים, גבר חזק שיכול להגן על האישה שלו מהכל, בחור מצחיק ושמח עם חיוך כובש שפשוט כבש אותי לגמרי. מה שלא קרה לי אף פעם. באותו הרגע כאילו ראיתי את נשמתי התאומה.אם זאת היו רגעים שקצת הרתיעו למשל הקשיחות שלו והקלות שבה יכל לדבר במה שנשמע כאכזריות. 

הפגישות הראשונות היו מאוד כיפיות והרגשתי שמצאתי נשמה תאומה, היינו מדברים שעות בטלפון,זרמנו בקשר, די מהר הוא אמר לי שהוא אוהב אותי בא להכיר את אימא שלי, הוא היה מפנק אותי כל הזמן במתנות, מפתיע אותי ואם כל זאת שמתי לב- הוא לא אדם קל, קנאי קצת שתלטן מעיר לי על ביגוד מידי פעם אבל אמרתי "אין אדם מושלם".

כבר לאחר חודש היכרות שלנו המשפחות הכירו כדי לקבוע על אירוסים, אומנם זה מהר, אבל בעדה שלנו זה נורמלי. הכל היה טוב, אבל הבעיות החלו כשהוא החל לתחקר אותי על העבר שלי, כשהכרנו אמרתי לו שאני לא בתולה וסיפרתי לו על העבר המיני שלי רק את מה שהרגיש לי לנכון. סיפרתי לו על 3 בחורים שהייתי איתם בקשר רציני.

במקצועו הוא חוקר אז הוא הצליח לתחקר אותי ולגרום לי לספר לו ל עוד 2 בחורים שמסיבות אישיות לא רציתי לספר עליהם. מעבר לזה הוא גרם לי לספר דברים שהדחקתי בזיכרוני בגלל בושה (אף אחד לא יודע) על איזה בחור שלפני כמה שנים במצב שכרון כמעט ושכבנו ועל זה שהכרתי מישהו וכשרצינו לשכב הוא הגע לסיפוק מהר מידי לכן האקט נמשך בדיוק חצי דקה , הוא ממש גרם לי לחשוב שאני מופקרת ואפילו שלח אותי למקווה כתנאי לזה שהוא יסלח לי.

וכל זה חודש לפני האירוסים. העבר הרפואי שלי לא עזר לי הרבה היות והייתי מטופלת כ3 שנים בתרופות אנטי דיכאון וחרדה, והחקירה שלו לא עזרה לי וממש התמוטטתי נפשית (מה שלא קרה כמעט שנתיים), חזרתי לפסיכולוגית והגדלתי מינון של תרופות הרגעה, הייתי מרוסקת נפשית, כל הזמן בוכה, הגוף רועד גם כשאני לצידו והתחלתי לחשוב האם אני צריכה אותו בכלל, להיפרד היה מפחיד בגלל שכבר כולם ידעו על האירוסים, ולהישאר גם מפחיד.

לאחר חודש הכל עבר לי לאט לאט, הוא עזר לי ופינק אותי המון, אני נורא השתדלתי לחייך אליו ולקיים עימו יחסים בכל מקרה. אך הבעיות לא פסקו, המשפחה שלו התגלתה כלא אחת הקלות. זה התחיל בכך שרצו להביא לי לאירוסים טבעת משומשת של האמא וכשהוא הראה לי את הטבעת בגאווה ניסיתי להסביר לו שזה פוגע שלא משקיעים בשבילי בטבעת הרי זו טבעת שאמורה להיות בעלת ערך חזק עבורי ומגיע לי חדשה. מאוד נפגעתי, בכיתי, תמיד חלמתי על טבת אירוסים מודרנית ויפה ופתאום רוצים לתת לי טבעת משומשת. הוא התקשר להתייעץ עם אמא שלי שפשוט לא הבינה על מה הבלאגן ולמה הוא מספר לי את זה ומצער אותי ולא פותר את זה.

ביום האירוסים עצמם הוא רב איתי כי הסתכלתי על חולצה של מאבטח וקראתי מה רשום עלייה, הוא כמובן חשב שאני מסתכלת על הגוף, שוב ריב, שוב דמעות (אני מאוד רגישה במיוחד בגלל הטיפול בכדורים). באירוע עצמו הכול היה בסדר, אבל לאחר האירוע התברר לי כי המשפחה שלי כ 15 איש הגיעו לאולם מבלי לשים כסף (אירוסים אצלנו עושה הכלה), זה מאוד פגע בי כי אימא שלי היא אם חד הורית שארגנה אירוע כזה בלי עזרה של אף אחד והמשפחה שלו לא טרחה אפילו לשלם על המנה שלהם. כל הלילה לאחר האירוע הייתי בדמעות בטלפון איתו והוא אמר לי שזאת הייתה הבחירה שלנו לעשות אירוע ולא לשים טבעת באירוע צנוע בבית, אז לכן הם לא חייבים להביא כסף.

אבא שלו שגילה על כך הגיע יום אחרי אלינו ושם 1200 ₪ מול הפנים ואמר לי "שאחרי זה לא תגידי כלום" וזה היה בנוכחות הארוס שלי שלא עשה כלום. כמובן ואחרי שהם נסעו אמרתי לארוס שלי שזה ממש לא בסדר ונורא פוגע, בהתחלה הוא לא הבין מה, אחרי זה הבין ולדבריו דיבר עם אביו. המשפחה שלו נורא מיהרה לקבוע חתונה בהקדם ליוני לעומת זאת אימא שלי שקלטה איזה משפחה הם רצתה שהחתונה תיקבע לעוד שנה, לאחר הרבה בלאגנים וריבים בינינו החתונה נקבעה באוקטובר שגם פה הגעתי לדמעות.

מקום החתונה נהיה גם הוא לריב, משפחתו התעקשה שהחתונה תהיה בעיר שלהם ואצלנו העניין בעייתי היות בגלל מצב בריאותי של סבא שלי שלא יכול לצאת מן העיר לדבריהם ולדבריו הם עשו לנו טובה והסכימו עם המיקום והתאריך וזה הוזכר כל פעם על ידי אביו. ההורים שלא אנשים מאוד קשים, לא פעם הם פגעו והעליבו אותי ואני לא עניתי להם מתוך כבוד, הארוס היה נוכח בכל המצבים האלה, הוא לא ענה להם מולי אבל רב איתם כשהלכתי.

הם התקמצנו על השמלה והקציבו לי תקציב מגוחך, ביקשו מאיתנו חליפה לחתן, הם אמרו לו והוא העביר לי, הוא טוען שמבין שכל לא בסדר, העניין הוא שכל הריבים האלה וההתמקחויות סביב השמלה שלי מאוד פגעו לי וביקשתי מהארוס שלי שיפתור את הבעיות האלה עם משפחתו ולא יספר לי דברים כאלה פוגעים כי זה ממש לא נעים, הוא הבטיח שכך יהיה אבל בכל פעם מחדש בא אליי וסיפר לי את מה שהם אמרו, מעבר לזה אבא שלו צרח עליי בגלל שמלת כלה (לא יותר מ7 אלף) בא אליי בדרישה לחליפה בצעקות, וטען שבמידה ולא נקנה הם לא יעשו בשבילי כלום.

כל הבעיות הללו עם משפחתו נפתרו כי הוא לקח יוזמה והחליט חד משמעית שכל החתונה עליו, שאף אחד יותר לא יפנה אליי מהמשפחה שלו. כל זה אחרי שהוא היה בא ומספר לי ומצער אותי וגורם לי לשנוא אותם. וכל זה הביא אותי שוב להתמוטטות לפני כמה חודשים, במשך כל הדרך תמכתי בו, הקשבתי לו, הייתי ממשיכה לבוא לבית שלו למרות שמשפילים אותי שם, כבר עצמתי עין על הקנאה שלו, אבל זהו התמוטטתי טוטלית, פיטרו אותי מהעבודה בגלל התפקוד הלקוי בחצי שנה האחרונה, בעבודה כל הזמן הוא ומשפחתו הביאו אותי למצב של דמעות, הוא עצמו עם הקנאה שלו וחוסר האמון, מחשבה שכולם נגדו וכו.

לאור המצב הבנתי שלעשות חתונה באוקטובר זה אבסורד, המשפחות שונאות אחת את השנייה. אנחנו רבים, גם בגלל המשפחות וגם בגלל קנאה תמידית. כל הקרובי משפחה שלי פגועים ממנו בגלל הבדיחות המשפילות שלו (שעל זה הייתי מוכנה לעצום עיניים).

פתאום שמתי לב שאין לי מצב רוח וחשק לחיות, כל הזמן ריבים ועל שטויות, או קנאה, או למה עניתי לו בטלפון ב"אה?" (בטעות, לא שמתי לב) וכל הזמן אומר לי שאף אחד מהמשפחה שלי לא אוהבים אותו (שזה לא היה נכון באותו הרגע)או כי לא התעוררתי ברגע שהוא אמר לי וכי אסור לי ללבוש משהו שהוא לא אוהב. אמא שלי (אני בת של אם חד הורית) שראתה בו בן ואהבה אותו התאכזבה ממנו. כל זה הביא אותי למעשה שטותי.. לקחתי 30 כדורים כי כבר הייתי עייפה להסביר לו ועייפה לשמור על שלום בית בינו לבין אמא שלי.. (אני מאוד משפחתית ואוהבת הרמוניה הבית)

כל החברות שלי התארגנו כדי לדבר איתי ולפתוח לי את העיניים, הן ראו איך הוא מתנהג לכולם ואליי ראו אותי מחייכת עם עיניים בוכות, ראו איך בחג שבועות (החג האהוב עליי) מהבוקר רבנו בטלפון וכהייתי כל היום עצובה ובישלתי לו המון והוא אפילו לא טעם כלום ובקושי התייחס אליי

הסברתי לו שאנחנו חייבים לדחות את החתונה (יום הוא היה מסכים ויום לא) וביקשתי ממנו לעשות את זה כי הייתי במצב נפשי קטסטרופה. גם שם הוא לא הקל עליי וזרק עליי את כל הדחיות והביטולים בזמן שבו אני פשוט ממוטטת נפשית.

הוא הבין כי המשפחה שלו והוא אשמים במצב שלי והבטיח לי שהכל ישתנה, הם לא יגעו בי והוא ישתנה ולא יהיה קנאי כזה ולא ידבר איתי בציניות ובאכזריות. באותה התקופה לא היה לי חשק מיני מפותח והסברתי לו, שזו תקופה שבה אני לא רוצה כלום, לא מסוגלת לשכב איתו ואולי לפעמים חיבוק ונשיקה. הסברתי לו שאני במצב שאני לא יודעת האם אני אוהבת את עצמי. אבל, יום הוא היה מבין ויום אחרי זה רב איתי שאני קרה, שאנחנו לא שוכבים, כל שנייה שואל אותי אם אני אוהבת אותו לאחר אני מבקשת לא לשאול כרגע.

כשראיתי שהוא לא מסוגל לכבד את זה ורב איתי על זה אמרתי לו אני רוצה חופש שבוע, אבל בשבוע הזה הוא לא נתן לי שקט, התקשר בדמעות, כמעט ואיים להתאבד. השבוע עבר ואמרתי לו שננסה שוב. אבל שוב הוא רב איתי על זה שאני לא שוכבת איתו ולא אמוציונאלית כמו לפני, ושוב ניסיתי להסביר שאני צריכה תמיכה וזמן, שבשבוע לא ימחק הכל. הוא רב איתי שלא התקשרתי אליו אלא רק שלחתי הודעה כשנסעתי לסידורים וזה הוביל אותנו למצב שהוא איים עליי שהוא יחזיר את טבעת האירוסים שהבאנו לו ושזהו. ואמרתי לו בסדר, אחרי שעה שוב הוא מתקשר בדמעות וסליחה, ואני סולחת.

שבועיים לאחר מכן בהמלצת הפסיכיאטר הפסקתי את נוגדי הדיכאון מה שהוסיף לי בעיות גמילה קשות מהכדורים, גרם לי להתעצבן על הכל, הכול כואב אין חשק לכלום. הוא סיפר לי שהמשפחה שלו לא מוכנה לקבל אותי (חוץ מאחיו ואבא שלו) ואימא שלו בכלל לא תבוא לחתונה, אבל לא אכפת לו. אמרתי לו שאני קצת יותר רגישה לכמה ימים לכן בבקשה שלא ידבר איתי על משהו שיעשה לי רע, אבל רק שעתיים עברו והוא מתקשר לספר לי שהוא ביטל את הזמר לחתונה (מה שבשבילי כאב גדול) והוסיף כי הוא לא יודע כמה זמן הקשר שלנו ימשך היות והוא לא ילד ורוצה משפחה. התעצבנתי, ניסיתי להבין למה הוא עושה את כל זה הרי ביקשתי.

שוב הוא איים שיחזיר את הטבעת ואמרתי לו בסדר. אספתי את כל הבגדים שלו, אבל באמצע הדרך הוא התחרט, שוב מילים יפות ואני נקרעת בפנים.. אבל קיבלתי החלטה אני מחזירה לו את הטבעת כי אני לא יכולה להתמודד עם אדם שמאיים עליי עם הטבעת פעמיים בחודש. הוא לקח הכול, ואני ישבתי מולו וניסיתי להבין מה זאת האהבה הזאת? ובטיפשות השוואתי אותו לאקס. הוא נסע ובאמצע הדרך התקשרתי אליו ואמרתי לו שקשה לי ושאני מצטערת על ההשוואה ושהוא הכי טוב בעולם. הוא חזר, ישן אצלי, שכבנו, ובבוקר הוא החליט שהוא לא יודע מה הוא רוצה. שהוא לא יודעת מה לצפות ממני, יום אחד ביטלתי חתונה אחרי החזרתי טבעת. לקחתי אותו לפסיכולוגית שלי שהמליצה על הפסקה בקשר. שנינו הסכמנו.

לאחר כמה שעות הוא התחרט ואמר שהוא טעה והוא רוצה להיות איתי ולא רוצה הפסקה, אבל התעקשתי. אימא שלי לקחה אותי לחול לכמה ימים, וכשהוא התקשר אליי לשם כל כך קיוויתי שיגיד שהוא מחכה לי אבל הוא אמר שהוא רוצה הפסקה של כמה שבועות, שזה ההשלכות של ההפסקה שביקשתי, הוא אמר שפתאום טוב לו ושאני הייתי רבה איתו תמיד (לריב צריך שניים כמו לטנגו). כיבדתי את בקשתו. ואז בערב כשדיברנו הוא אמר לי שהוא רוצה להיפרד, שהוא לא יכול להיות עם בחורה שרבה כל הזמן, שבוכה מכל שטות, ששותה כדורים וכו. יום למחרת הוא התקשר והציב לי תנאי שאם אני רוצה לחזור אז אני צריכה לעשות את מה שהוא רוצה ואם משהו לא ימצא חן בעיניי הוא ישקול שנית ויחליט בכל מקרה לבד. פה כבר הבנתי שאי אפשר.

אז נפרדנו לפני שבוע, הוא מתקשר לפעמים מחסום, יצא לנו כמה פעמים לדבר הוא מבקש סליחה אומר שאוהב שקשה לו שבא לו למות... והאמת גם לי קשה, אני מנסה להתמודד, אני מתגעגעת... ובאחת השיחות האחרונות אמרתי לו שהכל זה היה עניין של סבלנות, אם הוא היה סבלני אליי ולמצב שלי - לא היא לוחץ שנשכב, לא היה רב כי אני קרה, היה מבין שאדם בגמילה מכדורים יכול סתם ככה לבכות. הוא הרי הבין שהמשפחה שלנו הביאה להתמוטטות שלי מחדש- אז לפחות תנסה להבין ולא ללחוץ עליי במיוחד שאתה בעצמך בעבר הייתי לוקח כדורים. הוא אמר לי שהוא לא יכול לסלוח לי שניסיתי להתאבד למרות שזה בגללו ולמרות שבעבר גם הוא היה במקום כזה

רגע אחד הוא אומר לי שהוא אשם כמעט בהכל, ורגע אחרי זה אומר לי שאני רגישה מידי ובוכה על הכל ורבה איתו לכן אני אשמה

האם זה הרבה לבקש מהגבר שאת אוהבת לא לספר לך מה קורה אצלך בבית ולפתור את הבעיות האלה מבלי להעציב אותך ולגרום לך לשנוא אותם?


האם הוא צודק? אני אשמה? אני רגישה מידי או כל בחורה נורמלית הייתה מגיבה ככה והייתה נשברת?

ומה שהכי מעצבן אותי.. למה אני לא מצליחה להגיד לעצמי שזהו אין דרך חזרה, אני שומעת מסביבי ל דברים שהוא אמר ועשה ואני בשוק ופתאום אני מגלה שהוא סיפר לגיסי שאני שותה כדורים וזה הרס אותי בפנים כי לזה לא ציפיתי ממנו הוא הרי יודע כמה זה רגיש אצלי. ולמרות זה למה אני לא מצליחה לומר לעצמי בלי ספקות שזה היה הצעד הנכון?

סליחה על החפירה, לצערי זה החיים שלי, לא להיט...