שמתי לב שכשנמצאים במסגרות מסוימות, אפילו בין שותפים לדירה, יש ציפייה לחברותיות מסוימת. בתור אחת שמתחברת ל 5 מהאוכלוסיה מה שאומר שסטטיסטית עם הרוב הגדול אני לא אתחבר, זה מקשה עליי שאחרים הרבה פעמים מבקשים את חברתי ואני לא מעוניינת כי אינני יודעת איך להתנהג בסיטואציה. כמנגנון הגנה אני הרבה פעמים מגיעה מרוחקת למסגרות כדי שלא יצפו ממני לחברותיות או לא מדברת, בגלל שהטבע של אנשים וגם שלי זה שאם דיברת עם מישהו קצת מעבר לשיחת חולין, אז יש ציפייה להמשכיות, שלרוב לא תתאים לי..
אדגיש שאני מאוד זקוקה לקשרים חברתיים אבל עם אנשים מאוד מסוימים שהם מעטים.
הקונפליקט הוא שמצד אחד אני לא רוצה לשדר דחייה, התנשאות, או חוסר נגישות, כי זו לא הכוונה שלי, אך לצערי תמיד אנשים תופסים את זה כך. מצד שני אני רוצה להיות חופשיה ממחויבות לקשרים חברתיים שלא מושכים אותי אפילו לא ברמה של לשתות קפה בקפיטריה בלימודים או עם השותף לדירה בבוקר. הזמן שלי יקר כדי להתבזבז. איך להתהלך על הקו הזה, מבחינה התנהגותית, מבלי שאנשים יראו בזה משהו שלילי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025