האמת המכוערת של ״הטיול הגדול״, רק אני מודאג מזה?

בישראל, הטיול הגדול אחרי הצבא הפך מניסיון אישי חד־פעמי לנורמה חברתית רחבה. ההערכות מדברות על כך שחצי!!!! מהמשוחררים יוצאים לטיול תרמילאים ממושך של כמה חודשים, לרוב במזרח או בדרום אמריקה. זה 50,000 איש בשנה. זה אומר שכמעט חצי מדור צעיר נכנס לשנות העשרים שלו עם תקופה ארוכה של חיים בלי מסגרת, בלי מחויבות ובלי השלכות יומיומיות.

החוויה עצמה לא שלילית בהכרח, אבל כשהיא נמשכת זמן רב והיא נטולת גבולות, היא משנה דפוסי חשיבה והתנהגות. צעירים מתרגלים לעולם שבו אם לא נוח פשוט ממשיכים הלאה, מחליפים מקום, אנשים וקשרים. החזרה לישראל, ללימודים, לעבודה ולשגרה, מרגישה פתאום חונקת ומשעממת. נוצר קושי בהתמדה, בלקיחת אחריות ובבניית משהו לאורך זמן.

בתוך זה, חיי הזוגיות נפגעים בצורה עמוקה. במהלך הטיול נוצרות נורמות של קשרים זמניים וריבוי פרטנרים מיניים, לעיתים מתוך חופש ולפעמים מתוך לחץ חברתי. המוח והרגש לומדים להיקשר ולהתנתק מהר. אצל גברים זה לרוב מתבטא בשחיקה רגשית ובקושי להתרגש מקשר אחד יציב. אצל נשים, בממוצע, ההשפעה עמוקה יותר: בלבול רגשי, ירידה בתחושת ביטחון בקשר וקושי לבנות אינטימיות עמוקה ויציבה. לא ממקום מוסרי, אלא כי חיבורים וניתוקים חוזרים משאירים חותם.

כשחוזרים לארץ, זוגיות נתפסת פחות כברית לבניית חיים ויותר כמסגרת שעלולה להגביל חופש. נישואים נדחים, קשרים מתפרקים מהר יותר, והציפייה לריגוש מתמיד מחליפה את ההבנה שקשר יציב בנוי גם משגרה וקושי. זה לא מפתיע שבטווח הארוך זה תורם לעלייה בפרידות ובגירושין, לא כסיבה ישירה אלא כתוצאה של דפוסי חיים שמנרמלים חוסר יציבות וקושי בהתחייבות.

ברמה החברתית, ההשפעה מצטברת. צעירים נכנסים מאוחר יותר לשוק העבודה, בונים קריירה מאוחר יותר, מקימים משפחות בגיל מאוחר יותר או בכלל לא. נוצר פער בין מי שיש לו גב כלכלי לצאת לטיול לבין מי שלא, מה שמעמיק פערים חברתיים וביטחון עצמי. החברה הישראלית, שנשענת על משפחה, קהילה ותחושת אחריות משותפת, מקבלת דור שמבלה חלק משמעותי משנותיו הקריטיות על מצב המתנה.

ההשפעה הדרמטית באמת היא דחייה קולקטיבית של בגרות. חברה שבה אחוז גדול מהצעירים מתרגלים לחיים בלי מחויבות מתקשה לייצר יציבות זוגית, משפחתית ולאומית. זה לא קורה ביום אחד ולא נראה מיד בנתונים, אבל לאורך זמן זה מתבטא ביותר בדידות, יותר משברי זוגיות, יותר גירושין ופחות חוסן חברתי. הטיול הגדול לא הורס חיים, אבל כשהוא הופך לאידאולוגיה של בריחה ולא להפוגה זמנית, הוא גובה מחיר עמוק מהיחיד ומהחברה כולה

האם רק אני מודאג מזה? איך לא נעשו שום מחקרים על השפעות האלו על החברה שלנו ועתידה? אלו נתונים דרמטיים ביותר