רק אומר שאני דתי אבל לא בבית ספר דתי
כבר בכיתה א נכנסתי לכיתה שהרבה הכירו אחד את השני כי הם היו בגן רובם ביחד באותו בית ספר
הייתי הילד הזכר היחיד שהצטרף, הייתי יחסית שמן אבל לא משהו מסוכן בריאותית כבר בשבוע הראשון היו צוחקים עלי כי הייתי לבן מאוד וכשהייתי בוכה או עצבני הייתי נהפך לאדום ונתנו לי את הכינוי ''עגבניה'' כבר בשבוע הראשון ילד אחד שאני אהיה מכבד ולא אגיד את שמו זרק לי אחרי שיעור אחד את הכיפה שלי לגינה שהייתה לנו בחצר ורץ
אחר כך כשלקחתי אותה הוא ניסה בכיתה לזרוק עליי כיסא ובעטתי בכיסא שהיה לו ושרטתי אותו ליד העין
מי ידע שבאותו יום אני אסתבך מאוד? אף אחד, אמא שלו היא אחת המניקיאות החליטה להגיד שהיא לוקחת אותו למיון כי אולי הוא איבד את העין, ומדובר בשריטה פשוטה
ומאז היא סיפרה לאמהות, אני זוכר שילדים יותר התרחקו ממני מאז
היו עדיין צוחקים עליי ואפילו משחק של לעצבן אותי יותר וזה עבד להם...
נגיד ותגידו אוקיי זה כולה ילדים זה תמיד ככה, זה לא נגמר ככה.
5 שנים הזכירו לי את כל הדברים האלה וגם את החברים שהיו לי ניצלו אותי לעבודות וירדו עליי מאוחרי הגב שלי
מאותו רגע, הפסקתי להרגיש, עד עכשיו אני לא יכול להרגיש את התחושה של שמחה אני צריך לעשות את עצמי שמח, כשאני בוכה יש רק דמעות, כשאני כועס כלום חוץ מרצון להרביץ
כשעברתי לחטיבה הייתי בטוח שיהיה יותר טוב, לא רק שלא היה טוב אלא גרוע יותר ממש
כבר מהיום השני הפכתי לבדיחה של כל השכבה ושבוע אחרי רבתי מכות כי עיצבנו אותי ממש ואני לא שלטתי בעצמי בכלל וכל הבית ספר ידע את השם שלי.
הוטרדתי בהפסקות, נחשבתי להומו, נחשבתי לאשכנזי מטומתם מה לא עברתי
כשחשבתי שיש לי חברים סבירים שמנצלים רק טעיתי, הם יצרו עליי סטיקרים כל השנים משיחות וידיאו סטטוסים שהייתי מעלה פגישות... אני כל יום עם דמעות חסרות משמעות.
אני רוצה לתבוע אותם! להרוס להם את החיים! אני לא אוכל בחיים להרגיש יותר! אני שלוש פאקים שני סובל כל יום!!!! אני מנסה להשתלב למרות שאני בדיחה למרות שבתוכי אני לבד!!! אני רוצה לנקום בהם אחד אחד ולתבוע אותם זה הרעיון הכי טוב
אין לי עוד דרך... אין לי טעם לחיים....
תודה שקראתם
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות