שלום, קוראים לי שני אני בת 13 ואני מאוהבת במורה שלי להיסטוריה. (31)
הוא הגיע בתחילת השנה, והאמת היא שבהתחלה לא התלהבתי ממנו. אף פעם לא קרה לי מצב של התאהבות במורה, ואף פעם לא חשבתי שדבר כזה יקרה לי, בדרך כלל אני אוהבת ילדים בגיל שלי ופה זה מסתכם.
כשראיתי אותו בפעם הראשונה לא התלהבתי, אבל ככל שעבר השיעור הייתי מרותקת יותר ויותר, פתאום הוא הפך להיות מושלם. עדיין לא התאהבתי בו, אבל כשחזרתי הביתה הוא לא יצא לי המראש.
אוי אלוהים, הוא כזה יפהפה, וחמוד ומקסים וחכם ו.. אני אנסה לא לחפור לכם עליו.
מאז הוא לא יוצא לי מהראש, אני כל הזמן מחכה שיהיה לנו שיעור יחד, בשיעורים יש לי יכולת להתרכז ולבהות בו באותו זמן, אני לא יכולה להוריד את העיניים ממנו.
הבעיה היא לא שאני לא ריאלית, תאמינו לי שאני כן. אני יודעת שהוא נשוי, ויש לו ילדה וכל פעם, כל פעם שאני רואה את הטבעת שיש לו על האצבע אני מרגישה צביטה בלב, כל פעם שהוא מספר משהו ופולט את המילה "אשתי" כואב לי. אני לא חולמת על זה שיום אחד הוא יתאהב בי, יעזוב את המשפחה שלו ויבוא אליי, הוא לא יסכן את העבודה שלו בגלל ילדה חולמנית בת 13, אני יודעת.
הבעיה היא ששנה הבאה אני עוברת בית ספר, וכואב לי שנשארה לי רק שנה לראות אותו. אני לא מחפשת מגע, אני לא מחפשת דיבורים. כל מה שאני רוצה זה להמשיך לראות אותו, לשמוע אותו, להיות איתו באותו החדר. זה עושה לי טוב.
אבל אני שבורה מזה שאני לא אראה אותו, ואני רוצה להוציא אותו מהראש. אבל לא יכולה, ניסיתי. מה עושים? בלי פסיכולוג או לספר לאף אחד, זה סוד שהולך ללכת איתי לקבר, ואני וחברות שלי לא כזה קרובות. אין אף אחד לדבר איתו. אז מה עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025