הכל התחיל כידידות, בעצם ניסיתי להתחבר אליו בשביל לנסות לגלות אם הוא מרגיש משהו כלפיי חברה טובה שהייתה מאוהבת בו בטירוף.. התחברנו מאוד, הכרתי אותו יותר והבנתי שהוא בן אדם נורא מופנם ומתוסבך וידעתי שיהיה קשה לדעת מה הוא מרגיש. עם הזמן הפכנו לידידים טובים ואחרי זה אפילו לידידים הכי טובים דיברנו המון התיישבנו אחד ליד השניה בכיתה והלכנו לכל מקום ביחד וזה הפך ממש להרגל. אחרי שנה בערך הבנתי שיכול להיות שאני מרגישה אליו משהו אבל לא יודעת אם זה אהבה של ידידות או יותר מזה.. ולגבי החברה טובה שאהבה אותו גיליתי רק אחרי שנה שהיה לו רגשות כלפיה אבל הוא לא ידע מה לעשות ואיך להתחיל תצעד אז הוא פשוט לא עשה שום דבר, שאלתי אותו אם הוא רוצה לעשות משהו עכשיו לגבי זה, והוא אמר שלא. ניסיתי לא לדבר על זה בכלל אחרי כמה זמן התחלתי להרגיש רגשות אשם על זה שנתקעתי באמצע.. אבל למה ? אנחנו הרי רק ידידים. מצאתי את עצמי מתחילה לחשוב עליו, לא מדי פעם אלא כל הזמן! מהרגע שאני קמה מהמיטה ועד הרגע שאני הולכת לישון... בחיים לא הרגשתי ככה הבן אדם פשוט נכנס לי לראש ולא משנה שעבר הזמן ואפילו ניסיתי להתרחק ממנו קצת לדבר איתו פחות הוא כל הזמן היה לי במחשבות! וכן לפעמים יש לו יציאות, דאגה ואכפתיות כלפיי שלפעמים אני חושבת שהוא גם מרגיש משהו אבל אף פעם לא היה שום דבר ... והכי דפוק שכל הזמן שאני חושבת על האופציה שאולי ניהיה ביחד כבר.אבל חברה שלי תמיד תיהיה באמצע אפילו שעבר מלא זמן ואנחנו לא חברות כמו פעם ולא בקשר ויש לה בכלל חבר . כל העניין הזה מחרפן אותי ואני לא יודעת איך לצאת מזה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות