יש לי שנאה פנימית חזקה כזאת נגד אמא שלי. למרות שלרוב אנחנו הכי בסדר בעולם, מסתובבות ביחד, מדברות, צוחקות, מתחבקות, מתנשקות יענו האמא והבת הכי נורמליות שיש.
בגיל 5 עברתי אונס על ידי בעלה של המטפלת שלי. אמא שלי הייתה מחזירה אותי ממנה כל יום בצהריים אחרי העבודה. אני חושבת שמשם באה השנאה הזאת. כאילו מבחינה מסויימת היא אשמה בזה (אני לא מאשימה אותה אבל זה כן נמצא איפשהו בתת מודע) כי היא הביאה אותי לשם אבל מצד שני היא לא אשמה כי היא לא ידעה. וכל פעם שאנחנו רבות אני מרגישה את השנאה הזאת כלפיה והיום זה התחזק.
בתור ילדה היו לי חברות שלא באמת היו חברות שלי כאילו או שניצלו אותי או שסתם לא היו באמת חברות שלי. אמא שלי ידעה את זה והיא תמיד שידרה לי שאין דבר כזה חברות אמיתיות ואם כן זה נדיר והכל אינטרסים. ובאמת בתיכון ועד עכשיו הרגשתי את זה מהחברות שלי. כל הזמן אני מחפשת את ה"אינטרסים" שלהן ואת הרע בהן בגללה.
כל פעם שאני יורקת לעברה איזה עקיצה היא אומרת "אני לא מבינה למה את כזאת מרירה ולמה את מקנאה בי", כשבתכלס זה לא קנאה. תמיד היא אומרת משהו על זה שאני מקנאה בה.
אבל אל תראו אותי ככה כי לפעמים אנחנו כן החברות הכי טובות.
היום למשל רבנו ממש בצעקות וזה הגיע למצב שהיא הרביצה לי ובעטה בי כי קיללתי ואני צעקתי "אני לא הבת שלך ואת לא תרימי עליי יד". אף פעם היא לא הרביצה לי, כאילו כשהייתי קטנה אולי נתנה לי מכה קטנה פה ושם אם קיללתי.
תמיד ההורים שלי אומרים שאני פסיכית ושהצבא לא יגייס אותי על סעיף פסיכיאטרי (אני כן מתגייסת, וכל מה שאני מרגישה באמת לא משודר החוצה כלפי הסביבה, הכל אני סופגת בתוך עצמי).
אולי כן פסיכית וחולת נפש ונימאס לי מהחיים האלה. אני אפילו כותבת את זה עכשיו במקום להיות בערב חג. אני נעולה בחדר ולא רוצה לראות אף אחד. אף פעם לא חתכתי וורידים או משהו אבל לפעמים אני חושבת על להתאבד או משהו. תעזרו לי, אני מתחרפנת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025