מאז שאני זוכרת את עצמי שנאתי את אמא שלי היא תמיד היתה מזכירה לי כמה אני אפס כל הזדמנות היתה יורדת עלי מרכלת עלי משפילה אותי ולאחים שלי מתנהגת כמו למלכים שגדלתי כבר התרגלתי שאני אפס ולא היה לי טיפת בטחון בקיץ הייתי הולכת עם מעילים שלא יראו לי תגוף והייתי מסתירה את הפנים שלי כדי שמישהו לא יראה אותי שלא יזכיר לי כמה אני אפס שלא יצחק עלי כמו שאמא שלי היתה עושה אני לבד אחים שלי לא מדברים איתי כי היא הסיתה אותם נגדי ואבא שלי אחרי שנים שהוא היה איתי היא שטפה לו את הראש והוא עבר להיות איתה עכשיו אני יושבת וכותבת לכם ורק בוכה כי הרבצתי לה..הרבצתי לאמא שלי..לא יכלתי להתאפק לא יכלתי לשתוק שתקתי כל החיים שלי לא עניתי לה ששמעתי אותה מרכלת עלי פשוט נכנסתי לחדר ובכיתי שהיא היתה מקללת אותי לא הייתי עונה תמיד שתקתי אבל הפעם לא יכלתי יצר הרע שלט בי ופשוט באתי אליה לחדר צרחתי כמו מטורפת ונתתי לה סטירה שהיתה עם כל כך הרבה כאב לא יכלתי לספוג את ההשפלות שלה ליד כולם עוד פעם והיא נבהלה בכתה צרחה ואני רק רעדתי והלכתי משם כואב לי שעשיתי את זה היא עדיין אמא שלי הלב שלי נשבר איך הייתי מסוגלת אני עוד שניה קורסת הכאב שלי עצום בחיים לא הרמתי יד בחיים לא צרחתי בחיים לא קיללתי זאת לא אני אנשים מבחוץ מתים עלי אבל גם אותם איבדתי בגלל הדיכאון שהיא הכניסה אותי אליו אני לא מבינה מה עושים מפה איך קמים מפה אני כל כך לבד איבדתי את כולם איבדתי את עצמי אותו רגע לא שלטתי בעצמי לא שלטתי בכאב שלי אני כועסת על עצמי שעשיתי לה את זה לא התכוונתי קשה לי אני רוצה רק לברוח מהעולם הזה עכשיו אני שבורה...מה אני עושה מפה אין לי לאן לברוח !!!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות