מרגישה שאין סיכוי להיות בזוגיות בעתיד...

היי אני די חדשה פה באתר וקצת שוטטתי בעצות ובשאלות ואני נדהמתי לראות כמה אנשים טובים יש פה.. כל העצות פה מבורכות.
כל תקופת הנעורים שלי לא הייתי בדיוק חברותית, במיוחד לא עם בנים. אני מרגישה
שחלק מזה קשור למשפחה שלי שלא תומכת מי יודע מה בעניין הזוגיות עם בנים... יש להם דעות פרימיטיביות וקשה לי לשחרר אותם כאשר אני בחברה מסוימת. הכוונה היא שאני מאוד מאוד ביישנית ואני מודעת לזה כשאני נמצאת עם אנשים ויש פעמים שאני מצליחה להיפתח אך זה לרוב רק ליד בנות וגם שזמן ההיכרות שלי איתן הוא לא קצר.
אני מגדירה את עצמי בחורה טובה.. אני לא שותה, לא מעשנת(ולא אעשן), לא יוצאת
למועדונים(למרות שיש בנות שיוצאות למועדונים ויכולות להיות בחורות טובות), אף פעם לא הייתי בזוגיות ואני מרגישה שגם אני לא אהיה בזמן הקרוב.
המחשבה שבן יצטרך לחלוק איתי את החיים המשעממים שלי לא נראית קרובה מתמיד. אין לי בטחון עצמי וכנראה זה גם כי אני מרגישה שאני לא נראית הכי טוב אף על פי שאומרים לי שאני חמודה ויפה אבל מי באמת יהיה אמיתי ויגיד "תכלס, את מכוערת"?
בתיכון הייתי מדברת עם הרבה בנות והיו מקרים שיצא לי עם בנים, לרוב זה היה כשמישהי הייתה לצידי והיא התחילה לדבר איתם אז היתה לי אפשרות להצטרף.. בחיים זה לא היה בא מרצוני. גם היו מקרים בודדים שבנים באו ודיברו איתי אך זה היה מפני שאני בחורה ספורטיבית והם כנראה מצאו עניין בספורט ולא אישית בי.

בזמן האחרון הכרתי בן אדם שגדול ממני בשש שנים במסגרת לימודית ופשוט התאהבתי בו. היה פעם אחת שהתאהבתי אך זה סתם היה בגיל צעיר מאוד ולא היה קשר אמיתי. אבל הבן אדם שהכרתי השנה פשוט מדהים. כזה חכם, רגיש, צנוע.. אני מרגישה שיש הו כל מה שאני אוהבת בגבר. הוא גם בקטע של ספורט כמוני, אוהב סרטים שאני אוהבת, שומע מוזיקה טובה..טוב לא הייתי פוסלת על דברים כאלה אבל זה בהחלט יתרון!
אבל את כל התכונות האלה הכרתי בעיקר משיחות שלו עם אחרים או ההתנהגות. אני, כהרגלי, ישבתי מהצד והקשבתי ולפעמים התערבתי אך זה היה כשהיתה קבוצה גדולה של אנשים לידו ולכן אני מניחה שלא שם לב אליי.
אני גם יודעת שהוא לא היה בטח שם לב אליי בגלל הפרש הגילאים.. בגיל שלו מי ירצה נערה שטרם התגייסה ואפילו אין לה כיוון מה ללמוד בעתיד?
זהו, בטח פספסתי את הגבר שהיה יכול להיות שלי וזה בגלל ביישנותי וטיפשותי. הלואי שהייתי יותר בטוחה בעצמי וקצת יותר מעיזה. אולי ככה הייתי מבררת אם באמת הוא לא בעניין שלי ושוכחת ממנו ועוברת הלאה, אך אני לא מפסיקה לחשוב עליו ולהשוות אותו לגברים אחרים(לא גברים שאני יוצאת איתם אלא שאני רואה בטלויזיה וכד').

אוקיי, חפרתי את נשמתי אני מצטערת חחח אבל באמת הייתי שמחה לדעת מה דעתכם על בחורות כמוני.. וגם אם בכלל הייתם רוצים מישהי כזאת כבת זוג? כמובן גם אשמע לשמוע מה אפשר לעשות כדי להעלות בטחון עצמי..