שלום לכולם..
הייתי בזוגיות מדהימה של 11 חודשים עם גבר בגילי בערך, גבר מדהים ונערץ לכל הדעות.. מאוד בוגר, רגיש, בעל מטרות ושאיפות, חתיך הורס, יודע להעניק חום ואהבה, ידע תמיד לדחוף אותי למעלה ולייעץ נכון.. ואני.. אני פשוט סתומה שלא ידעתי לשמור על זה וכל כך מתרחטת היום.
אני מודה שלקחתי אותו כמובן מאליו המון פעמים. אולי מרוב הטוב שהרגשתי.
היו ריבים שהגיעו גם לצעקות וקללות מצידי. אני פשוט בחורה חסרת שליטה.. קשה לי להשתלט על הכעס לפעמים ואני פשוט יורה.. וזה לא הגיע לו, בחיים לא דיבר אליי באותה צורה. תמיד היה מוכן לסלוח ולא וויתר עליי כדי שנוכל לצמוח משם, ככה תמיד אמר.. אבל ברוב טיפשותי חזרתי על אותן הטעויות כל הזמן ואיך לא הגיע שלב הפרידה.. הוא אמר שהקשר הזה הרסני בעיניו והוא הרגיש חנוק מדיי מכל זה והחליט לסיים. לא הייתי יכולה לסיים את זה יפה כי לא רציתי שילך ממני וזה פשוט נגמר מכוער ומגעיל ואני שבורה.. בהתחלה ניסיתי להראות שלא מזיז לי אבל האמת היא שמזיז לי, מאוד.. ואני לא מסוגלת להתרומם. הוא פשוט כל מה שביקשתי אי פעם ואני מתחרטת כל כך ומרגישה שהפסדתי אהבה.
עברו כבר כמה חודשים מאז הפרידה והוא עדיין במחשבות שלי, חושבת כל הזמן מה הוא עושה, עם מי הוא נמצא, איך הוא מרגיש.. והוא בחור מסתורי. אוהב לרדת למחתרת ברגעים כאלה. אין לי את האומץ אפילו לשלוח לו הודעה, אני יודעת שהוא פגוע ממני ולא רוצה לדבר איתי, אני יודעת שהייתי בת זוג נוראית, קנאית אובססיבית וחסרת מעצורים. מגיעה לו אהבה בריאה וטובה, ולי מגיע ללמוד מזה לפעם הבאה כי אני מבינה שהקשר הזה כבר לא יחזור. אבל עדיין פשוט קשה לי.. איך מתמודדים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות